“ספר מדהים, רב פנים ומרגש עד לדמעות.
יקירה ואהובה של רינה יקותיאלי הוא פרופסור גדעון יקותיאלי ז"ל שנפטר בדמי ימיו. כשהתחלתי לקרוא את הספר חשבתי שמדובר במצבה ספרותית לאיש מעלה, אבל נשאבתי לתוכו של הספר משום שדמותו של גדעון חיה ותוססת בין דפיו. אהובתו כותבת לו את חייה וחיי ילדיהם כאילו היה נוכח. אין ספק בלב הקורא שדמותו ורוחו ממשיכים להשפיע עליהם בכל מישורי קיומם.

אבל, לספר מעלה נוספת. הוא גם ראי של תקופה. אלתרמן כתב שיר ההודיה ללוחמי הפלמ"ח שנשאו נשק ביד. עדיין לא נכתב השיר לאותם מדענים שנתנו בידי הלוחמים וממשיכיהם את נשק העתיד. שורה שלמה של מדענים דגולים בקנה מידה עולמי שלא שכחו לרגע שהם בנים ובנות לעם הנלחם בחפירות חייו והקדישו את מוחם להגן על מולדתם. על אחדים מהם קרויים היום רחובות ובתי ספר: האחים קצ'לסקי (קציר), עמוס דה-שליט, רעו ושותפו לעבודה של גדעון, האחים ברגמן, ארנס דוד איש האנרגיות הגבוהות ופליקס איש הנסיובים והרעלנים. גדעון היה בשר מבשרה של חבורה זו אך הוא נפטר בטרם החלו להכיר ולהוקיר את תרומתם.

פן נוסף של הספר הוא הביטוי שיש בו לאהבת הארץ, נופיה ואנשיה לא במלים גבוהות אלא בחיי יום יום.

ממליץ בכל לב לקרוא את הספר”