המחבר לא בחר את נושא הספר, סתם בעלמא. מקרי המוות בתאונות דרכים ובהתאבדויות הורים, הביאה את המחבר לכתוב תרחיש שעלול לקרות במציאות. לא הייתה זאת עבודה קלה, מקרים נוראים נכתבו בעיתונות וגרמו הרגשת חוסר אונים בציבור, כאשר לא עבר שבועיים שלושה, שהורים השאירו את ילדיהם יתומים, על לא עוול בכפם. המחבר מנסה לספר בצורה החיובית ביותר את השתלשלות העניינים בביתם של המאומצים, שגדלים בבתים שאין שום קשר בין המשפחות. האח והאחות גדלים באווירה טובה ומגיעים להישגים נכבדים בחייהם. אחד הדברים המשותפים של האחים, היה דבר חשוב מאוד, השניים שידעו שהם לא היו לבד כאשר נתייתמו, נשבעו לא להתחבר לאדם כלשהו עד שהשניים ייפגשו.
הוצאה לאור קיבלה את כתב היד משום הפוטנציאל השיווקי והטכני הקיים בו. הספר: גיל ולימור, אח ואחות נתייתמו מהוריהם בגיל צעיר , בנסיבות טרגיות. האבא היה מפקד גדוד. הוא נהרג באחת מפשיטות צה"ל בלבנון, והאימא כרמלה, נפטרה ממחלת הסרטן זמן קצר מאוד לאחר נפילת דורון בעלה. הדמויות שמופיעות בספר, חלקן היו מקורבות להורי הילדים, אולם לא הייתה קירבה כלשהו.
סיפור האהבה בין בני הזוג שהשאירו שני יתומים, הוא שובה לב. ההיכרות בין השניים, מגלה תמימות ילדותית, כול מאוויי השניים, הוא להקים קן משפחתי עם מספר ילדים שיסתובבו בבית.
המחבר מלווה את שתי המשפחות המאמצות לאורך הדרך, האהבה שהמשפחות מרעיפות על המאומצים לא מצביע על הגזמה כול שהיא. די בטבעיות מושך המחבר את הסיפור, עד לפגישת האח והאחות
אולם הוא גם לא מדלג על מעשה נבזי מצד חברתה של כרמלה, שמחליטה, שהובטח לה לקבל את הילדים, תחת חסותה וכול זאת אחרי שהיה אימוץ חוקי לחלוטין. ליאת שמגלה קינאה אובססיבית למשפחות המאמצות, עושה הכול כדי לקבל את הילדים. מעשיה מגיעים אפילו לבית המשפט, שכמובן פוסק לרעתה.
המחבר ב.נעם שזה הספר השלישי שיוצא לאור מתחת ידיו, מנסה למסור מסר ברור שהילדים הם לא חפצים שעושים בהם ככול העולה על הדעת, הילדים הם נפשות יקרות שחייבים לשמור עליהם בכול מחיר. יש להדגיש כי הושקע רבות בעניין הפקת הספר ויציאתו לאור.
אין ספק, לדעת הרבה אנשים שקראו את הספר - עוד שהיה לפני מכבשי הדפוס, הוא כבר משך את הלב לאותם ילדים שנתייתמו.