בימים שבהם עמד בירושלים בית המקדש, שימשו העיר ומקדשה מוקד עלייה לרגל להמוני בית ישראל. במועדים קבועים עלו ברגל בני ישראל, ממקומות מושבם ברחבי הארץ ובתפוצות, מהלך מספר ימים בשיירות של אלפי אנשים - גברים, נשים וטף - בדרכם אל המקדש.
בספר תועדו עשרות מעלות מדורגים ברחבי ארץ ישראל, ונבדק היחס בין הסלילה הרומית האימפריאלית לדרכי עולי הרגל בימי הבית השני. תיאור הדרכים האלה ממחיש את התופעה של העלייה לרגל ומעניק למנהג היהודי עתיק היומין הזה, משמעות מחודשת.
ההיסטוריון, יוסף בן מתתיהו כינה את מעלה בית חוֹרוֹן – דרך מסורתית שהלכו בה עולי הרגל אל ירושלים בשם הציורי:
"(דרך) נושאת עם". הכינוי ההיסטורי הזה נתן את השראתו לשם של ספרנו.
יגאל ויותם טפר, אב ובנו, מחברי הספר הולכים שנים רבות בדרכים הקדומות והמסורתיות של עולי הרגל לאורכה ולרוחבה של הארץ, ופעילים גם בצוות המחקר של הכבישים הרומיים באוניברסיטת תל אביב.
בספרם מתוארת התופעה הארכיאולוגית הייחודית של המעלות המדורגים והחצובים לאורכן של הדרכים הקדומות והמסורתיות בארץ, המתכנסות כמניפה גדולה, מקצוות הארץ אל ירושלים.