רַן מַזְמִין חֲבֵרִים לִמְסִבָּה. הוּא נִרְגָּשׁ מְאוֹד; זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמִּתְאָרְחִים אֶצְלוֹ הַרְבֵּה יְלָדִים בְּבַת אַחַת. מָה יִקְרֶה בַּמְּסִבָּה? אֵילוּ כֹּחוֹת פֶּלֶא חֲדָשִׁים יְגַלֶּה רַן, וְהַאִם יִרְכּשׁ בִּזְכוּתָם חֲבֵרִים חֲדָשִׁים? לְאָן נֶעֶלְמָה נֹגַהּ, שֶׁרַן כָּל כָּךְ אוֹהֵב, וּמָה זֶה הַצֶּלְיָאק הַזֶּה שֶׁהִתְגַּלָּה אֶצְלָהּ?
´לֶחֶם מִזָּהָב´ הוּא הַסֵּפֶר הָעֲשִׂירִי בְּסִדְרַת "יַד הַפֶּלֶא", שֶׁזּוֹכָה לְאַלְפֵי מַעֲרִיצִים, יְלָדִים שֶׁלּוֹמְדִים בִּזְכוּתָהּ לְקַבֵּל אֶת הַשּׁוֹנֶה וְלֶאֱהוֹב אֶת עַצְמָם.
"בִּזְכוּת הַסֵּפֶר הֵבַנְתִּי שֶׁלְּכָל אֶחָד יֵשׁ בְּעָיוֹת מִשֶּׁלּוֹ, שֹׁנִי מִשֶּׁלּוֹ, וְלִפְעָמִים הַשֹּׁנִי הַזֶּה בְּעֶצֶם עוֹשֶׂה אוֹתָנוּ מְיֻחָדִים..." (בַּר ב. ט.).
זוֹהַר אָבִיב – סוֹפֶרֶת, שַׂחְקָנִית וּמַרְצָה עַל יְצִירָתָהּ –
כָּתְבָה עַד הַיּוֹם לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים סְפָרִים, רֻבָּם בַּסְּדָרוֹת הַפּוֹפּוּלָרִיּוֹת "חֲבוּרַת כֹּחַ הַמֹּחַ", "כֹּחַ הַלֵּב", "יַד הַפֶּלֶא" וְ"מַסָּע מְצַמְרֵר". זוֹהַר זָכְתָה לְהִכָּלֵל בִּרְשִׁימַת הַסּוֹפְרִים שֶׁסִּפְרֵיהֶם הֵם הַמְּבֻקָּשִׁים בְּיוֹתֵר לְהַשְׁאָלָה בַּסִּפְרִיּוֹת בָּאָרֶץ.