“כשהייתי צעירה יותר ועדיין לא תחזקתי רשימות של ספרים שאני רוצה לקרוא, הבחירות שלי בספרים היו פעמים רבות לפי קריטריון אחד: אורך הספר. כל מה שהיה פחות מ-400 עמודים, לא היה קביל. הספרים הדקיקים נראו לי תמיד משעממים ולא מספקים. "תחרה" היה ללא ספק עומד בקריטריון הזה – 700 עמודים, שנקראו כמו ספר של 300 עמודים, ועשו לי את סוף השבוע.
מה הוא לא? ספר לבני המין החזק. זה ספר נשי במובהק שרק נשים יוכלו ליהנות ממנו, סוג של "גילטי פלז'ר", אבל מהסוג המשובח. הוא לא נמרח, אין תחושה שהסופרת כתבה רק כדי למלא עמודים על גבי עמודים. זו אופרת סבון (ולא בכדי הספר הפך לסדרה מצליחה בשנות ה-80'), אבל אופרת סבון נפלאה שלא מאבדת את עצמה בדרך ולא הופכת למופרכת. זה בעיקר סיפור על חברות אמיצה בין ארבע נשים, סיפור של העצמה ועוצמה נשית.
על כריכת הספר נכתב "קלאסיקה שערורייתית שהגדירה עידן שלם". אחח... שנות השמונים העליזות והתמימות. בעידן של היום, שבו יש לנשים 50 גוונים של אפור ואחד כריסטיאן גריי, "תחרה" יכול להיחשב אפילו פוריטני. אז נכון, יש בספר סצנות סקס רבות, עם שלל תנוחות. יש ניאופים, יש גברים אוריינטליים חושניים, יש גברים עם פטישים (Fetish) מעניינים והספר כולו אפוף בתאוות בשרים. הספר מתייחס לנושאים שהפכו אותו לנועז באותה תקופה: הבחירה של נשים לעבור הפלה, גלולות למניעת היריון, הצורך של נשים להיות מסופקות במיטה. הוא נתן לגיטימציה לנשים לשחרר את העכבות שלהן ולעמוד על שלהן. היום הדברים הללו ברורים מאליהם, אבל באמצע שנות השמונים הוא נחשב לפורץ דרך.
הספר נפתח בפגישתן של ארבע חברות; קייט, פייגן, מקסין וג'ודי בחדר בבית מלון. הן הוזמנו לשם, כל אחת באמתלה אחרת, על-ידי שחקנית הקולנוע המפורסמת והלוהטת של אותה תקופה, לילי. לילי היא שחקנית קולנוע יפהפייה ופתיינית שהחלה את דרכה כשחקנית בסרטי פורנו. היא ילדה אבודה, היא אינה יודעת מיהם הוריה האמיתיים, היא גדלה במשפחה אומנת, אבל איבדה אותה בנסיבות קשות. והיא מחפשת את הוריה הביולוגיים. בחדר במלון היא מקבלת את פני ארבע החברות במשפט המפורסם מהספר: "קדימה, כלבות, מי מכן זאת אימא שלי?"
ואז הספר חוזר 30 שנה אחורה, לפנימייה לילדי העשירים בשוויץ שבה הכירו החברות ובה הכול התחיל. מסתבר שאחת מהבנות נכנסה להיריון והחליטה להמשיך בהיריון, כשחברותיה מגבות אותה. וזה היה סוד שהן שמרו עליו מכל משמר.
במשך 30 שנה, דרכיהן הצטלבו זו בזו או נפרדו, אך הן נשארו תמיד חברות נפש. ארבעתן הפכו לנשים מצליחות, קרייריסטיות וחזקות. גברים נכנסו לחייהן ויצאו מהם, אבל הם היו רק משניים לחברות שלהן.
מקסין הצרפתייה הופכת למעצבת פנים מצליחה שמכירה את בעלה לעתיד כשהיא מקבלת לידיה את עיצוב הארמון המתפורר של משפחתו.
קייט הופכת לעיתונאית אמיצה שיוצאת לסקר מלחמה בין מדינות ערב שמאיימת על שלטונו של עבדאללה, יורש עצר שלמד עם החברות בשוויץ. בהמשך היא משתפת פעולה עם ג'ודי, אשת יחסי ציבור ממולחת, והן מייסדות את המגזין "השראה" לנשים ועל נשים.
פייגן נישאת, מתגרשת, מתמכרת לאלכוהול, מתאוששת בזכות חברותיה ונישאת בהמשך לחוקר בעל שם עולמי המבוגר ממנה בשנים רבות.
ולילי המסכנה, כוכבת הקולנוע המצליחה עם הנפש המעונה, מיטלטלת ממקום למקום, מאבדת את הוריה המאמצים, מוצאת הורים מאמצים חדשים שרואים בה משרתת, מוצאת את סרז' שהופך אותה לכוכבת בסרטי פורנו וגונב ממנה את כל משכורתה. בהמשך היא הופכת לפילגש של איל ספנות יווני ולאחר שהוא נהרג בתאונת דרכים, היא הופכת שוב לפילגש, הפעם של יורש העצר עבדאללה. היא כמו חתולת אשפתות שנוחתת תמיד עם הרגליים על הקרקע, נופלת וקמה, תמיד ממשיכה הלאה. ורק חתיכה אחת בפאזל תמיד חסרה לה: ההורים הביולוגיים שלה.
הסיפור מתפרש, כאמור, על פני 30 שנה, 30 שנה של עלילות ראשיות ועלילות משנה. זה ספר עשיר וקולח. אין בו רגע דל, אין בו עומס מיותר של פרטים ושל דמויות, יש בו הרבה מאוד עניין.
יש בספר גלישה למחוזות השוביניזם, אבל אני ראיתי בו ספר פמיניסטי יותר מאשר שוביניסטי. באחת הסצנות האהובות עליי בספר, ארבע החברות יושבות ומפטפטות על החיים, כמו שהיו עושות בפנימייה, אבל בגרסה המבוגרת, ובין השאר מדברות על הדברים שהיו צריכים לדעתן ללמד אותן בפנימייה:
"להתפרנס בעצמי," אמרה פייגן בתוקף. "לטפל בעניינים כספיים," אמרה קייט וחשבה על הטיפול העלוב שהעניקו עורכי הדין ורואי החשבון לרכושו של אביה. "להבין שאנחנו עומדות להסתבך," אמרה מקסין חרש. "אסור לצפות לעבור את החיים כמו איזו נסיכה על עדשה, בתקווה שהעדשה הזאת לא תצוץ. העדשה תמיד צצה בסוף." וג'ודי אמרה: הלוואי שלא היו מלמדים אותנו שאם אין לך גבר, את כישלון, כי אז אין לך מעמד או הגנה."... "וזאת בדיוק הייתה הבעיה," אמרה ג'ודי. "איכשהו הבנו שאישה תלויה היא נשית ואישה עצמאית היא לא-נשית – שלהיות אחראית לעצמך זה בלתי נשי."
זה בסופו של דבר ספר על ארבע נשים נועזות ומתקדמות, שהופכות מילדות לנשים בוגרות, לומדות מטעויות, מספקות תמיכה זו לזו, מדברות על הכול ולא נותנות לאיש להפריד ביניהן. העצמה נשית במיטבה.
פנו לכן כמה שעות בסוף השבוע ותתמכרו.”
