גל ההתקוממויות ששטף את מדינות ערב משנה את פני המזרח התיכון. השינויים במשטרים בארצות ערב והקושי לחזות אותם מצביעים על הצורך במודל מקיף ושיטתי, שישפר את היכולת להעריך את הסבירות ליציבות משטרים כמו גם את הפוטנציאל לשינויים בהם. המודל המוצע במזכר זה מתמודד עם האתגר באמצעות: א. זיהוי הגורמים המרכזיים, המעודדים או מעכבים שינוי שלטוני, ב. ניתוח הדינמיקה הקיימת ביניהם ג. מתן משקל מספרי לכול אחד מגורמים אלה.
כותבי המזכר סבורים שהמודל לניתוח ולהערכת סיכוי לשינוי שלטוני מאפשר להסתכל על המזרח התיכון "ממעוף הציפור" ולזהות את הדינמיקה באזור ובכול אחת מהמדינות בו. בכך מבקש מודל זה להוות כלי מנחה לחשיבה ולדיון על התפתחותן של התקוממויות במזרח התיכון ולהערכת השלכותיהן על יציבות המשטרים, ובהם אלה שהשפעתם על ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל היא בעלת משקל רב.
על בסיס הממצאים המוצגים בארבעה מקרי הבוחן, שנועדו לתקף את המודל המוצע, מציגים המחברים, בין היתר, את הגורמים שהובילו להפתעה מחוסר יציבותו של המשטר במצרים טרום-המהפכה בינואר 2011. כמו כן מסבירים המחברים מדוע המאבק בסוריה – בין המשטר לארגוני האופוזיציה – קרוב לנקודת מפנה ומציעים כמה גורמים שיהיו קריטיים לגורלה של מלחמת האזרחים במדינה. עוד בוחנים הכותבים את האפשרות למימוש התחזית של שינוי שלטוני בסעודיה ובאיראן. הם מחזקים את הטענה, כי משטרים אלו נהנים מיציבות יחסית, ומציעים שורה של סימנים שיעידו על שינוי מגמה בעתיד