"מעשה באותיות"
" שִׁמְעוּ אוֹתִיוֹת ”, קָרְאָה הָאוֹת א' לְחַבְרוֹתֵיהַ: "מְאוֹד נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי הָאוֹת
הַחֲֹשוּבָה בְּיוֹתֵר מִכּוּלְכֶן: בִּי מַתְחִילִים אֵת הָא'-ב', וְגַם אֶת כִּיתָּה א',
בִּי מַתְחִילִים אֶת בְּנֵי הַמִֹּשְפָּחָה: אַבָּא, אִמָּא, אָח, אָחוֹת, וְגַם אַגָּס וְאֶֹשְׁכּוֹלִית, וְאוֹפָנַיִים, בְּקִיצוּר אֲנִי רִאשׁוֹנָה לָכֹּל !”
-"אֲנִי לֹא פָּחוֹת חֲשׁוּבָה מִמֵךְ!" קָרְאָה הָאוֹת ב', "כִּי אִם לֹא אֲנִי,
לֹא הָיָה לָך בַּיִת לָגוּר בּוֹ !”
-” וַאֲנִי לֹא חֲשׁוּבָה?” נֶעֱלְבָה הָאוֹת ג' ,"בִּזְכוּתִּי יֵֹש גַּלִים בַּיָם, וְגֶֹשֶר עַל הַנַּהַר,וְגֶֹשֶם לַצְמָחִים הַגְּדֵלִים בִּגִינָה.”
הָאוֹת ד' חָֹשְבָה שֶׁאֵין עַל מַה לְדַּבֵּר אִם אֵין דֶּלֶת בַּבָּיִת,
וְהָאוֹת ה' אָמְרָה שֶׁבַּמְכוֹנִית חַיָיב לִהְיוֹת הֶגֶה כְּדֵי שֶׁתִּיסַע בִזְהִירוּת עַל הַכְּבִיֹש,
וְהָאוֹת ו' טָעַנָה שֶׁבְּלִי צֶבָע וָרוֹד הָעוֹלָם הָיָה נִרְאֶה מְאוֹד עָצוּב,
וכָךְ נִכְנְסוּ כָּל הָאוֹתיוֹת לְוִיכּוּח, הִסְבּירוּ וְצָעֲקוּ וְכָעֲסוּ ,וְכָל אַחַת חָֹשְבָה שֶׁהִיא הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר.
וְרַק הָאוֹת י', הַקְּטַנָּה מִכּולָן שָׁתְקָה וְלֹא אָמְרָה דָּבָר,כִּי הִרְגִּיֹשָה שֶׁהִיא קְטַנָּה מִדַּי כְּדֵי לְהַגִיד מַֹשֶּהוּ, וּקְצָת הִתְבַּיְֹשָה לְדַבֵּר עִם אוֹתיוֹת כָּאֵלֶה גְּדוֹלוֹת וַחֲכָמוֹת.
-” וְאַתְּ, הָאוֹת י', מַה יֵשׁ לָךְ לְהַגִּיד ?” צָחֲקָה הָאוֹת א' ?” כָּזוֹ קְטַנָּה
שֶׁבְּקוֹשִׁי רוֹאִים אוֹתָה, מַה אַתְּ עוֹשָֹה פֹּה ? מוּטַב שֶׁתֵלְכִי לֶאֱכוֹל
וּכְשֶׁתִּגְדְלִי תַּחְזְרִי אֶלֵינוּ, כִּי כָּרֶגַע אֵין בָּךְ כָּל תּוֹעֶלֶת”, צָחֲקָה בְּבוּז
הָאוֹת א', וְאֶלֵיהָ הִצְטַרְפוּ כָּל הָאוֹתִיוֹת בִּצְחוֹק רוֹעֵם שֶׁהִתְפַֹּשֵט
בְּכֹל הַיַעַר.