“המשפטים שחולפים בראשי שאני באה לכתוב את דעתי על הספר הזה משקפים את תוכנו:

"כל קנאה איננה מועילה, כי בנסותה להשחיר פניו של הזולת היא מאבדת את התועלת לעצמה." ציטוט מדברי: דמוקריטוס

"הקנאה מכרסמת במקנא כחלודה המכרסמת בברזל ". ציטוט מדברי: אנטיסתנס

(שני הנ"ל היו פילוסופים יווניים טרום תקופתו של סוקרטס לפנה"ס).

שלומית הייתה אחוזת קנאה, כאשר נודע לה שאלונה שכנתה מונתה למרצה בכירה בפקולטה למשפטים. בעקבות כך היא מחליטה להיפגש עם פרופ' בצלאל רפפורט. בביקורה באוניברסיטה היא מתבשרת על ידי מזכירתו של הפרופ' בצלאל רפפורט שהוא נמצא בכנס אגודת הגינקולוגים בסן פרנסיסקו. כאשר שלומית שומעת את הבשורה זה מה שקורה:....

ציטוט עמוד 10: היא עזבה את המשרד כשרגשות קשים מלהיטים את דמיונה והייאוש מכלה את שארית האנרגיה שבקרבה. לפתע הבזיק בראשה רעיון. בנחישות עזבה את הקמפוס ולהט אדיר הוביל אותה אל מטרה כמוסה...."

התחרות והקנאה של שלומית לאלונה החלה עוד בתקופת הנעורים. אלונה היתה מצליחנית, תולעת ספרים, תלמידה מצטיינת וחלמה להיות סופרת. לעומתה שלומית לא בדיוק "הבריקה" ונאלצה להיעזר בגדליה המורה שתמך בה ועזר לה בלימודיה. לימים בעזרת "תרגילים" הצליחה אף להיבחר לועד הסטודנטים הכללי בעזרת חבריה לחוג הריקודים ומכאן - מצאה גם את הדרך וגישה חופשית לסגל הבכיר של האוניברסיטה.

הקשר בין השתיים התנתק מעט כאשר בעת בטיול של כיתה ט', אלונה נמרחה במשחת נעלים שחורה כמעשה קונדס של ילדים והוברר לה, ששלומית עמדה מאחורי התעלול הזה.

שתי הבנות: אלונה ושלומית נולדו וגדלו בתקופה שהחקלאות היתה מקור הפרנסה של רוב הישוב היהודי. ההנאות הקטנות היו כוס תה וטבילת ביסקוויטים של פרומן. הסתדרות הפועלים העבריים היתה באופנה, השלטון המנדטורי שלט, אוניות מעפילים נחתו לחופי הארץ, והבידור סבב תחת ימי הפטיפון. ומה עשו בימים הקרים? העלו את טמפרטורת הגוף על ידי תנורי נפט עם קומקום מים מבעבע מעליו.


ציטוט עמוד 85: "את עבודת האדמה יש לעשות באהבה או לא לעשות כלל". (מוכר מאיזה פרסומת לא?)

אלונה, עם "ראש על הכתפיים" בתום השרות הצבאי נרשמה ללימודי המשפטים באונב' והמשיכה לתואר שני, התמחתה אצל השופט המחוזי ושאבה עידוד רב מאביה אליו היתה קשורה מאוד. בהמשך היא עברה להתגורר בת"א והצליחה מאוד בעבודתה אצל פרופ' ירון ברעם , נישאה לחיים וכתבה ספר.

שלומית קינאה באלונה... ציטוט עמוד 140: להישגיה של אלונה היתה תמיד השפעה מתסיסה על שלומית, הקטעים שחסרו לה בפאזל הטרידו אותה. היא נוכחה שבכל פעם שאלונה מתקדמת במעמדה באוניברסיטה הכל מתרחש על מי מנוחות ואילו אצלה הקידום מעורר תמיד מחול שדים".....

כל העת שלומית היתה עסוקה במאבקים. לימים התחברה לרחל שהתייתמה מאם בגיל 12. היתה תלמידה מצטיינת ואטרקטיבית ביופיה, עצמאית ושאפתנית וכל מטרתה -למצוא גבר עמיד שיאפשר לה קידום. רחל בדרכה שלה, הצליחה להתברג למקומות הנכונים והתקרבה לליאון קליין –מילארדר מגרמניה ותורם נדבן לאונב' ובלשוננו "רווק מבוקש". (בן לניצולי השואה שתיכנן "לעשות עליה"). צירוף מקרים "מתוכנן" מחבר את רחל לליאון.. ואז יש קצת אהבה+חתונה+2 בנות. משהגיעה רחל למטרתה, חיי "העושר" החלו לשעמם אותה והימים "מולאו" על ידי החברותא עם שלומית שהתקרבה מאד לחיי המשפחה של הזוג רחל וליאון קליין המליארדר.

רחל השתמשה בליאון כעוגן להשיג את מטרתה ולהתברג לחברה "העשירה" אך "תוכנה" האמיתי נחשף לא אחרי זמן ארוך. ציטוט עמוד 179: "אין! זה הדבר שבו רציתי יותר מכל דבר אחר, ואם אתה לא יכול להשיג אותו בשבילי, אתה לא שווה לי הרבה".

הספר עוסק במאבקים ואינטרסים. "שמור לי ואשמור לך"... "אתה חייב לי. לצערי הוא קיים במציאות ברם, השאלה היא עד כמה רחוק אפשר ללכת...

אין ספק שהאירועים שהסופר חווה בחייו השפיעו על כתיבת הספר וייתכן שגם התככים והמאבקים שבאים לידי ביטוי בספר היו חלק מחייו.

השפה בהירה, קולחת וזורמת למרות זאת, הפריעו לי הקפיצות מדמות לדמות שקצת הצליחו לבלבל אותי. לטעמי האישי לעיתים השורות שהוקדשו לדמויות מסויימות בסיפור היו מיותרות ולא תרמו.

לסיכום: לא התמוגגתי במיוחד והקריאה לשיקולכם בלבד.

תודה לנתי אלדר .

לי יניני











כריכה אחורית:

תככים וקוקטיילים בחלונות הגבוהים של האוניברסיטה מככבים במותחן "דריי מרטיני קוקטייל".
יושר אקדמי, אמת וצדק ו'מבחן בוזגלו' הם חלק מהשאלות העולות בחשבון הנפש הפנימי שמנהל הרומן הזה.
פרופסור שלומית הרפז ופרופסור אלונה מנדל הן מאותו הכפר. קנאה עתיקה ששלומית נושאת עמה מילדותה, צפה ועולה כשהן מגיעות לאוניברסיטה. ליאון, בנו של טייקון מפרנקפורט, ידיד האוניברסיטה, מתאהב ברחל, סטודנטית יפהפיה ושאפתנית אשר חוברת לשלומית, ויחד הן טוות רשת של קורים סבוכים כדי לטפס בעזרתה למחוזות חפצן. למולן סוללת את דרכה ביושר, פרופסור אלונה מנדל. פרופסור אביגדור בר-פלד, אדם אפרורי שהגיע למעמדו משום שהזדמן בזמן הנכון למקום הנכון, וטיפס למרומי הפירמידה. פרופסור בצלאל רפפורט, מדען בעל מוניטין בינלאומי, לוגם כוסיות של "דריי מרטיני" כדי להתמודד עם התנהלות המוסד, שאינה לרוחו.
נתי אלדר, שרבים מחבריו קשורים, בדרך זו או אחרת, לאוניברסיטאות, נחשף באופן אישי, לסיפורים ולסנסציות שהתרחשו במוסדות להשכלה גבוהה. בצד חוקרים מסורים המשקיעים את מיטב כוחם ומאמציהם לבנייה ולפיתוח וזוכים בהכרה ובפרסים בינלאומיים, פועלים גם זייפנים, תככנים וטפילים הבונים לעצמם קריירה משגשגת תוך שהם דורסים את עמיתיהם למקצוע.

על המחבר (מועתק מאתר "תפוז")
נתן אלדר, יליד 1933, גדל בשכונת גאולה בירושלים, הגובלת מצד אחד במאה שערים ומצד אחר בשכונת הבוכרים. למד בבי"ס תחכמוני. אירועי תקופת המנדט, ערב קום המדינה השפיעו על חייו ועיצבו את אישיותו. אמו מתה בהיותו בן 12. אביו שהה רוב הזמן בחו"ל. קרובי משפחה, בעיקר דודתו, דאגו לצרכיו אך איפשרו לו לעשות ככל העולה על רוחו. היה חבר בתנועת הצופים. בתום לימודיו בבית הספר היסודי, נשלח ע"י דודו ללמוד בפנימיית כפר הרוא"ה, ללא רקע מתאים בלימודי דת ומבלי שאיש מהמורים ייתן דעתו לכך. כעבור שנה עזב, עבר לתל אביב ועבד למחייתו. עסק בליטוש יהלומים ובמלאכות מזדמנות שונות. למד בתיכון ערב לקראת בחינות הבגרות.
בצבא שירת במסגרת העתודה האקדמית ולמד בטכניון, בפקולטה להנדסת בנין עם התמחות בהנדסת מים. את 46 שנות הקרירה המקצועית שלו בפיתוח מקורות מים ומפעלי השקייה, עשה ביערות הגשם של אפריקה, דרום-מזרח אסיה, המזרח הקרוב ואמריקה הלטינית.
חובב מוסיקה מושבע מנעוריו, נשוי ואב לבן ובת. את סיפור חייו פרש בספרו האוטוביוגרפי: "מנגינת חיי".”