שִׁירָה: אוּלַי פֵּרוּשָׁהּ תַּפְנִית-נְשִׁימָה. מִי
יוֹדֵעַ, אוּלַי עוֹבֶרֶת הַשִּׁירָה אֶת הַדֶּרֶךְ – גַּם אֶת
דֶּרֶךְ הָאָמָּנוּת – לְשֵׁם תַּפְנִית-נְשִׁימָה כָּזֹאת?
בהמשך לקובץ שיריו של פאול צלאן 'סורג שפה', שיצא בספריה החדשה לשירה בשנת 1994 והיכה הדים רבים, מוגש כאן קובץ שני משירי צלאן, אף הוא בתרגומו של שמעון זנדבנק, חתן פרס ישראל לתרגום שירה.
הלקט נקרא על שם אחד מספרי השירה של צלאן, אבל הוא כולל מבחר מכל עשרת ספרי השירה שלו ומאפשר מבט כולל על התפתחותו של המשורר היהודי הרומני, שהיה לגדול המשוררים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה העשרים.
התפתחות זו מומחשת כאן ביתר שאת על-ידי מתן ייצוג רחב לשני הקצוות בדרכו של המשורר: שירתו המוקדמת הסוריאליסטית-מובהקת, ושירתו המאוחרת ההרמטית, שנכתבה בשנים שבהן הלך והתערער עולמו הפנימי, עד להתאבדותו בשנת 1970. הקובץ כולל גם שירים המתייחסים לאירועים כרציחתה של רוזה לוקסמבורג, פגישתו הידועה של צלאן עם היידגר, מלחמת ששת הימים, והביקור היחידי בישראל, חודשים אחדים לפני מותו, ביקור שהוליד את שירי ירושלים המופלאים.
בנספח לספר כלול שירו הידוע ביותר של צלאן, "פוגת-מוות", שהופיע ב'סורג-שפה'.