מִתּוֹךְ שֵׁנָה נִלְחָשׁ פֹּה, זְמַן שֶׁל לַחְשׁוּשִׁים, בַּזְּמַן הָרָחוֹק לִפְנֵי גְּבוּלוֹת הַקִּיּוּם שֶׁלְּךָ. שֶׁלְּךָ. גַּם... אִלּוּ קָם לוֹ דִּינוֹזָאוּר אוֹכֵל עֵשֶׂב גָּדוֹל וּכְמוֹ פַּעַם סוֹבֵב בְּחַצְרוֹתַי אוֹכֵל פִּרְחֵי אֶדֶן־הַחַלּוֹן שֶׁלִּי, לִגְדֹּל לְיֹפִי קָרוֹב יוֹתֵר. הָיִיתִי מְטַפֶּסֶת עַל גַּבּוֹ בִּכְפָפוֹת. רוֹכֶבֶת עַל מֵאָה טוֹן שֶׁל הֲגָנָה! לְפַלֵּס לִי דְּרָכִים בֵּין חֲמוּרֵי הַסֵּבֶר. וְלִשְׁתּוֹת מִתּוֹךְ כַּפָּה גְּדוֹלָה. כָּךְ. לְשַׁכֵּר אוֹתָנוּ. אוֹתָנוּ.