הספר מהווה מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת של 'נושא השואה בדרמה העברית' (1980), והוא מתייחס לנושא מהיבטים שונים: השואה כנושא לדרמה, הרקע – הן מבחינת העלילה המומחזת והן מבחינת הזמן והמקום בהם המחזה נכתב או הוצג, הנפשות הפועלות, הסגנון הדרמטי-תיאטרלי, סוגיות ובעיות שהמחזה דן בהם וביקורת על דרך ההתנהגות של קרבנות השואה או נציגיהם שנאלצו לשתף פעולה עם הנאצים בגטאות ובמחנות.
סוגיה נוספת שהספר מתייחס אליה היא נקודת הראות של המחזה או המחזאי הבוחנים את הנושא מתוך פרספקטיבה שיש בה לא רק הזדהות מובנת מאליה עם קרבנות השואה אלא לעתים גם גישה ביקורתית, אפילו חתרנית, לגבי מקומה של השואה בקונצנזוס הלאומי-חברתי.
בנוסף יש בספר התייחסות מיוחדת למחזות שהוצגו או נכתבו לא רק במסגרת התיאטרונים הציבוריים-רפרטואריים אלא גם בתיאטרוני שוליים, חוגים, לרבות מחזות לילדים ולנוער וכתבי יד גנוזים. כן בוחן הספר את הזיקה בין הדרמה העברית לדרמה הכללית, הלועזית, מבחינת ההשפעות או ההקבלות האפשריות.
פרופסור בן עמי פיינגולד לימד שנים רבות בבית הספר לחינוך ובחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב וכן במכללת לווינסקי. עיקר פעלו המחקרי מתרכז בספרות ההשכלה, הוראת ספרות ודרמה עברית.
מספריו: 'הוראת הסיפור הקצר' (1989), 'חינוך ותיאטרון' (1996), 'ללמוד רחל' (1996), 'תש"ח בתיאטרון' (2001), 'מכלניות לפונדק הרוחות – אלתרמן המחזאי' (2009). וכן מאמרים ומחקרים בכתבי עת שונים, בעברית ובלשונות אחרות, בסוגיות שונות של ספרות וחקר הדרמה העברית והכללית.