השַׁער של ג'ולייט הוא סיפור-משפחה רחב-יריעה, הכתוב ביכולת לשונית נדירה ופורשׂ שפע של אנקדוטות משפחתיות שובות-לב ומשעשעות, יחד עם עושר של דימויים שלא במהרה יישָׁכחו. ובו-בזמן מתיך הספר את "תולדותיה של משפחה אחת" לתוך "תולדותיו של ציור אחד", ציור ענק ממדים, פשוטו כמשמעו, העומד במרכז.
בערב הפתיחה של תערוכת ציורים שלה בגלריה תל-אביבית מחליטה ג'ולייט לחדול מתערוכות ולגשת לפרויקט אמנותי שאפתני, ציור על בד קנבס של שלושה מטרים על 265 סנטימטר, "הציור המשפחתי" שלה, מתנה לאמא ליום הנישואים. הקו העלילתי הראשי של הספר הוא סיפור העבודה על הציור הזה, שבני-המשפחה יופיעו בו בשלבי חיים שונים ובסצנות שונות, יותר מפעם אחת. ברקע עומד הסיפור המשפחתי, שאינו מתקדם כנהר אלא מצטבר כתל ארכיאולוגי, שכבה אחר שכבה, פרט אחר פרט.
ג'ולייט אינה מסתפקת בציור של דמויות ושל הקשריהן. היא מנסה ליצור מטאפורות חזותיות שידוגו את המהותי שמעֵבר לאקראי, ויבטאו את האופי והרגש של דמויות המשפחה, את הרצון הנואש של כל אחת מהן, את החלומות ושִׁברם, את הפחדים ואת הוויתורים. היא תרה אחר הקול הרם של כל דמות, שיגבר על קולותיה האחרים. אבל היא גם חותרת כנגד עצם הניסיון הזה, שכן אף אחת מדמויותיה אינה "זהה לעצמה" בשלבי חיים שונים – הן מתהפכות במהלך שנותיהן – וכל אחת מהן היא גם קולות רבים שרים במקהלה בכל רגע נתון.
כך הולך ומתהווה – כפי שכתב גבריאל מוקד, שקרא את כתב-היד – "ספר יפהפה הזוהר מרוב צבע של ציוריו ופרטיו".
דורית אדרין היא גם ציירת ופסלת. השַׁער של ג'ולייט הוא הספר הראשון שלה המופיע תחת שמה זה