“כשהסתכלתי על כרובינה ע"ג העטיפה -חזרתי לימי ילדותה של הבכורה שהייתה באותו גיל ,וסרבה להסתרק זמן ארוך ,ובהיות שערה הג'ינג'י -מתולתל -הוא הפך לפקעת שיער סבוכה ,אדמדמה,גבוהה ,מין גיבעונת -שער לא ברורה בדיוק כמו של כרובינה .

רק אחרי שידולים רבים הצלחתי לקחת אותה לספר ,והוא המסכן-אפילו המספריים לא הצליחו לשער המרדן .

כרובינה - הינה ילדה משועממת בחופש הגדול,ומכיוון שאין לה כסף לקנות "סוס פוני ונחשי גומי וטרמפולינה",היא מחליטה למכור את אחד מצעצועיה .
כרובינה מוצאת לה מתוך שלל הצעצועים בחדרה ולאחר התלבטויות רבות - ברווזון צעצוע, שבור רגל ומוכתם במצחו,
מקימה דוכן מאולתר בשדרה למכירתו -וכל ההרפתקאות שבאות אחר כך הן עלילת הספר .

התוכן ,האמירה שיש מאחורי הטקסט ,והאיורים לא נכנסו לנשמתי, לא גרמו לי הנאה ,לא חיוך ולא צחוק .

לא אהבתי את הרעיון הכללי של הספר שאם הילד משועמם -הפתרון הוא ללכת ולמכור חפץ משלו כדי להשיג חפצים אחרים. מדוע ילד כבן 4-6 צריך בכלל להיות מודע בגילו שבעולם המבוגרים יש סחר וממכר ? אפשר להציע ישר לקרוא את טורי הבורסה ...נכון הוא שסוף הספר הנו חינוכי ,חמים ותמים לילד ,אבל זה אינו מפחית כלל וכלל מהרגשתי- מדוע אני כהורה צריך לחשוף את הילד שלי הקטן, למציאות של המבוגרים.

השפה בספר הינה ברמת שפת דיבור יומיומי ,ומכאן שאינה מעניקה ערך מוסף לשוני כלשהו לקורא הקטן .הבולטת בכך היא שפת הדיבור של אם :"אולי תנסי למכור את השטויות שממלאות לך את החדר "....או " עם איזו שטות מהשטויות שלך את רוצה לישון הפעם ?".....לא רק שיש בדיבור האם מידה של שטחיות ,אלא מצטרפת אליה נימת העלבה ואדנות כלפי כרובינה , ויותר גרוע - חוסר תשומת לב אימהית לעולמה הפנימי של הילדה .

הסופרת היא גם המאיירת בספר. באיורים יש כוונה לקרוץ או לעשות הומז' בדמותה של כרובינה הדומה ומתנהגת כמו בילבי- בת גרב ו -לאיור המפורסם של א.א מילן -הילד כריסטופר רובין-גורר על המדרגות את הדובי ,הוא הוא -פו הדוב .

בעיני -כרובינה באיורים רחוקה מאוד מלהזכיר את בילבי, היא מצטיירת יותר כבובת פלסטיק חסרת הבעה שאינה מביעה כל רגש בעיניה ובפניה ,ואף נלעגת במקצת בתסרוקתה -לא נראה לי שאף ילדה תרצה להידמות לה פיזית בשערה הסבוך והמשונה.
כך גם האיור המזכיר את כריסטופר היורד במדרגות עם "פו" -כרובינה יורדת במדרגות וגוררת בידה את הברווזון המסכן- אבל האיור לא יוצר הרגשת פלא ,קסם ותום ילדי.

אם יוצרת מספרת ומאיירת סיפור משלה צריך שהמקוריות תתבלט ולא הרמיזות שאמורות להוסיף לאיכותם של הסיפור והאיורים.

דברים טובים :הספר איכותי מאוד מאוד בדפיו ובצבעיו והדבר ניכר מיד כשאוחזים בספר ,ועל כך מילה טובה להוצאה ולסופרת/למאיירת.

לכתוב ביקורת לא מפרגנת אודות ספר ילדים -עושה אותי עצובה .....”