"אוי אהובתי, הלוואי שהייתי יכול לקחת אותך למסע בנבכי זיכרוני, להראות לך את הנופים ואת ההרס, לתת לך להריח את אבק השריפה ואת שדות הזעתר, לטעום את אגלי הזיעה ואת התפוחים הטריים, לשמוע את קולות הנפץ ואת הקריאה "קדימה הסתער". הלוואי שהייתי יכול לספר לך את הזיכרון לא במילים אלא בתחושות."

מה קורה לגבר שאוהב את החיים, שנהנה מלראות שקיעה בחוף הים עם בת-זוגתו, לשתות בירה ולאכול אבטיח, ובשיחת טלפון אחת בשלוש בלילה חוזר להיות מפקד צוות לוחמים במלחמת לבנון השנייה.
המחבר לוקח אותנו לתוך קרביו, לעומק הדיון, הלעיתים פילוסופי, שהוא מנהל עם עצמו וחבריו, ולא מפחד לשאול, גם אם אין לו את התשובות.

רגל פה רגל שם זורק את הקורא מחוף פסטורלי בתאילנד אל המציאות הישראלית של קיץ 2006, בספר שנע מהרצליה ללבנון, מישראל לרחבי העולם, מהאישי לכללי ומהחייל לאזרח.

זהו ספר הביכורים של יריב אומר, שהתחיל כמכתב זכרונות קצר לאישתו והתפתח להסתכלות ראליסטית על המציאות שלנו פה, ועל החיים בכלל.