"אני לא סובל שום דבר ואף אחד.
אפילו לא את עצמי. בייחוד לא את עצמי.
רק דבר אחד אני יכול לסבול.
את הניואנסים."
טוני פגודה הוא זמר מועדונים בעל עבר עשיר במיוחד. בימים הטובים שלו גם איטליה שיגשגה והיתה מאושרת עד הגג. הכול היה קל מאוד, והצלחה רדפה הצלחה. היו לו כישרון, כסף, נשים. על הדרך הוא גם פגש אנשים יוצאי דופן ועלובים, מורים וחברים לדרך. מכולם הוא השכיל ללמוד משהו, ועכשיו תבונה חסרת מעצורים שופעת ומבעבעת ממנו ללא מאמץ. לטוני תמיד יש מה להגיד, לכל אחד, והוא חושף בצלילות קומית את המהות של בני האדם, של אלה שמנצחים ושל אלה שמפסידים.
כשהחיים מתחילים להסתבך, טוני פגודה מבין שהגיע הזמן לעשות שינוי. לנסוע, להיעלם. לחפש את השקט. הוא עורך סיבוב הופעות קצר בברזיל ומחליט להישאר, קודם ברִיו ואחר כך במנאוס, מוכתר בחֵירות חדשה ורדוף תיקנים.
אבל לא הכול נגמר בשביל טוני פגודה, נבל בלתי נלאה. לאחר שמונה-עשרה שנות גלות לחה באמזונס, יש מי שמוכן לחתום על המחאה אסטרונומית כדי שהוא יחזור לאיטליה. עדיין יש חיים שמצפים לו.
כולם צודקים הוא כתב הלל של סורנטינו למלנכוליה, "רגש שלמרבה הצער, מאבדים עם הזמן..."
פאולו סורנטינו הוא תסריטאי ובמאי עטור שבחים, זוכה פרס המושבעים בפסטיבל קאן על סרטו "האליל" (il divo). פיספאיה, גיבור הסרט הראשון שלו שחבש פאה ג'ינג'ית והרכיב משקפי ריי-באן כחולות, הוא הגולם של טוני פגודה, שסורנטינו ידע כבר אז שעליו להעמיק אותו.
"גם מבקרי ספרות חולמים. הם חולמים לכתוב ביקורת על ספרים יפים. תמיד בצל המחשבה הקודרת שהטוב ביותר כבר נמצא מאחוריהם. ובמלוא האחריות אני אומר: הגיע היום, החלום התגשם!" קוריירה דלה סרה
"פגודה הוא דמות מעולם הבידור, מיקס סוריאליסטי של תבונה ושרלטנות. גיבור בן זמננו, הדמות החזקה ביותר בספרות האיטלקית בת זמננו." ד'אוריקו