"במחקר מרתק זה (אשר עוקב אחר הבדיקות הפתולוגיות שנעשו לגולגולת של יוזף מנגלה – אשר מת בטביעה בברזיל בשנת 1979 – על מנת להגיע לוודאות מרבית ביחס לזהות הגופה) עומדים אייל ויצמן ותומס קינן על התמורה שחלה בפוליטיקה של זכויות אדם הודות למדענים שהתייחסו לשרידים אנושיים כאל צורת צילום ולצילום כאל צורה של שרידים אנושיים. הם גרמו לעצמות, החשופות לכל פרטי חייו של אדם בדומה לתשליל רגיש, לדבֵּר. קורבנות ופושעים הופיעו עתה מחדש במעבדה ובבית המשפט. לידתה של האסתטיקה הפורנזית (המשפטית) היא לידתו של האובייקט שניחן בקול. האובייקט המדבר ממלא את תפקידו של העֵד, ובעשותו כן הוא פותח פרק חדש במשפט. הספר המרתק הזה מבקש מאתנו לשקול מחדש את דרך גיבושן של עובדות, ופורש לפנינו אופק חשיבה חדש ורחב היקף".
ביאטריס קולומינה (Colomina), פרופסור לאדריכלות ומנהלת מייסדת של התוכנית למדיה ומודרניות באוניברסיטת פרינסטון
"באילו דרכים, שואלים ויצמן וקינן, אפשר לגרום לשרידים הגופניים של המתים לדבר? בטקסט בהיר וממוקד על חשיפת העבר ההיסטורי מזהים המחברים תמורה רבת חשיבות בחתירה המתמשכת לצדק למען קורבנות של אלימות פוליטית ובניסיון לכפות אחריות על מחוללי הפשעים. בהימנעם מכל מסקנה רדוקטיבית, עומדים המחברים על חשיבותה של בחינה ביקורתית של המדע הפלילי, על המומחיות וה'אובייקטיביות' שהוא מניח מראש ועל הדרך שבה משנה המדע הפלילי את אופי ההוכחות".
ג'ונתן קריירי (Crary), פרופסור לאמנות מודרנית ותיאוריה, אוניברסיטת קולומביה