הקריאה "אישה עברייה אל הדגל", שהדהדה בפרסומים שונים ביישוב, חושפת אחת משתי הסוגיות המרכזיות שמעצבות את הדיון בגיוס הנשים העבריות לכוחות הבריטיים במלחמת העולם השנייה: האחת – באיזה דגל מדובר? האם מדובר בדגל התנועה הציונית שהיה לדגלו של היישוב הארץ-ישראלי לפני הקמת המדינה, או בדגל הממלכה המאוחדת, דגלו של הממשל הבריטי שהחזיק במנדט של שטחה של ארץ-ישראל? או, שמא אולי מדובר בקריאה אל הדגל כמטפורה להתגייסות? הסוגיה השנייה היא הסוגיה המגדרית.
הספר מביא את סיפור התנדבותן של כ – 4000 נשים יהודיות מהיישוב לשני כוחות בריטיים – חיל העזר של צבא היבשה (אט"ס) וחיל העזר של חיל האוויר (ווא"ף). מועצת ארגוני נשים, הגוף שיזם את הגיוס של נשות היישוב לצבא בעיצומה של המלחמה, הייתה אחראית לפריצת-דרך מגדרית אל תוך מעוז הגבריות – הצבא. הייתה כאן אמירה מגדרית כמו גם לאומית מובהקת בדבר הצורך לשתף נשים במאבק הלאומי.
גיוסן של נשות היישוב לצבא הבריטי היווה סיטואציה ייחודית שהעמידה את שאלת המגדר-לאום בפני מבחנים מיוחדים שלא נידונו עד כה במחקר. ייחודה של התופעה הוא במספר היבטים: גוף של נשים שיזם את הגיוס, המחלוקת ביישוב סביב גיוס נשים, היחסים עם המגויסים הלא יהודים, השמירה על התרבות היהודית והלאומית, הקשרים עם יהדות התפוצות, התפקידים הבלתי לגליים שמילאו מגויסות חברות ההגנה והלח"י, שירותן של אימהות בצבא ועוד. הסיפור מתואר הן מנקודת המבט של המגויסות והיישוב והן מנקודת המבט הבריטית.