“אישה נשקפת מבעד לחלון

חשבתי שבקיץ הזה תמו הסיפורים שספרתי לעצמי, כקצוות חוטים באמצעותם בקשתי להתחקות למשמעות חיי. כשכמעט והשלמתי עם היעדרותם ובחוסר היכולת להעניק לחיי משמעות חדשה, ראיתי במפתיע תמונה אחת, בלתי צפויה וחידתית, שלא הרפתה ממני לזמן רב.

בביקור במוזיאון, במסגרת קורס על אתרי פולחן קדומים, ראיתי תחריט שנהב קטן ויוצא דופן, בו חרוטה דמותה של אישה מהעידן המקראי המביטה מבעד לחלון, היא משדרת תחושות בבדידות והשלמה למציאות המטרידה אליה היא נחשפה. האישה בחלון, הזכירה לי תמונה אחרת, נשכחת, אותה ראיתי לפני שנים רבות.

בחדרה של חברה, היתה תמונה קודרת, במרכזה בית אפל בו קרוע חלון מואר, ומתוכו ניבטים פניו של אדם מאמין המביט אל החוץ. עיניו מבטאות: עצב ובדידות עמוקים ושלוות פיוס פנימית. הוא היה צייר שהשתייך לבוהמה, מהראשונים שחזרו בתשובה. החלון והאדם המביט מתוכו, מעוררים בי השתוקקות למבט שונה על העולם, כאפשרות לשינוי, דווקא כעת, בשלב בו חשבתי כי לחלומות ולתשוקות אין עוד מקום בקרבי.

גלשתי במרשתת, בחיפוש אחרי מידע על האישה המקראית הנשקפת מבעד החלון, ומצאתי ספר וכותבת מפתיעים ומעוררי סקרנות, את ספרה של לורית רמון, בעד החלון נשקפה.

ללורית רמון, יש סיפור אישי מעניין, היא הייתה מורה, ובהמשך מורה בסמינר אורנים, שהחליטה להרחיב את השכלתה במכון שכטר, ללימודי יהדות (בו אני לומד). היא המשיכה במוסד זה לדוקטורט בהנחיית אביגדור שנאן, ויאיר זקוביץ. את עבודת הדוקטורט שלה היא השלימה בגיל שבעים ואחת, לאחר שנאבקה מספר שנים במחלתה. ספרה הוא פרי מחקר של שנים. לפני שנפטרה, היא הספיקה לתת הנחיות למקורביה בכדי שישלמו את מפעלה ויהפכו אותו לספר מעורר השראה, המתאר את דימוי האישה בחלון, בתרבות המזרח הקדום, במקרא ובספרות הבתר מקראית, בעיקר במדרשים ובתרגומי המקרא השונים.

רמון, מעניקה בספרה מבט פנורמי, למוטיב המקראי של האישה הנשקפת בחלון, המייצגת עמדת כוח ואובדן מעמד, רגע לפני בואו של אסון. כך מיכל אשת דוד, תהפוך לסמל לנפילת בית שאול בארמון דוד. אם סיסרא, ממתינה לבנה האמור לחזור משדה הקרב מול ברק בן אבינועם. היא עדיין לא מודעת לתבוסתו, שני ניגודים, צפייה דרוכה מהולה בתקווה מול תבוסה, בונים דרמה גדולה. איזבל המלכה, בת מלך צידון, עוד רגע תושלך מחלונה ותירמס בפרסות סוסי יהוא המורד במלכות. היא מודעת לנפילתה ולהשפלתה הצפויה, אך היא תעשה אותה בסגנון מלכותי, כיאה למלכה גאה בהליכתה אל מותה.

בעד החלון נשקפה, הוא ספר מרתק על דימויי האישה בחברה המקראית, בייצוגה באמצעות חלון, כסמל לשלטון מלכותי, לייצוג היופי והחוכמה באמצעות אישה, או גם ליכולת פיתוי והרס מוסרי, כצד שני לנשיות המקראית. האישה הנשקפת מבעד לחלון, היא דבר והיפוכו, מעוררת למחשבה על סמלים המייצגים נשיות.

אפילוג

האשה הנשקפת מבעד לחלון וספרה של רמון המבאר את משמעותה, הם מקור השראה עבורי לשינוי שאני מאחל לעצמי. במבטה מחלון ביתה לסביבתה, והאופן בו רמון לקחה מוטיב זה למפעל חייה, לספר שכתבה הם עבורי משל לבני אדם המתייצבים מול מציאות חייהם ומתמודדים איתה בצורה מעוררת גאווה.”