“הקריאה בספר הזכירה לי צפיה בסרט אילם שהסצנות מביעות רגש ,תעצומות -נפש ומתח יותר מדברי הקישור שביניהם.

בספר הזה המאייר הוא גם הסופר בספר ,ולא בכדי אני כותבת בסדר הזה, כיוון והאיורים הם הנדבך המרגש והעיקרי בספר יותר מהמילים שגם הן תמציתיות בפני עצמן-66 מלים בסה"כ!. המשפטים פזורים בספר פה ושם אבל לא צריך יותר מזה, ואם ללכת רחוק אפשר להתרגש מהספר גם ללא המילים כלל.

בעיר גדולה בעלת מגדלי רבי קומות הנושקים את קו הרקיע , כאלה שחלונותיהם מנצנצים באור השמש כמו מראות,
אי שם בגבהים הללו וברקיע הנוצץ- יונה אחת נחבטת בשמשת חלון מגדל .היא נפגעת וצונחת חסרת אונים,ישר אל מדרכות נהר- האדם. איש לא רואה, איש לא שומע, לא את הנפילה, לא את החבטה בקרקע. ואולי שומעים וממשיכים הלאה..כולם ממהרים .... וכי מה יש פה לעשות? עוד יונה על המדרכה בעיר גדולה ,ישנן עוד הרבה כמותה. אפילו חברותיה האחרות ממשיכות במעופן ובעיסוקן להשקיף באדישות מהגגות הגבוהים, או לנקר בסביבה. מה כבר קרה? סתם יונה, פצועה על מדרכה.

וילד אחד-ביל אולי מפני שהוא קרוב למדרכה יותר מהמבוגרים, ואולי פשוט מפני שהוא ילד, מסתכל וסקרן ,רואה אותה ורץ אליה, אל הציפור הפגועה ואוסף אותה בידיו הקטנות .
ואמו לא אומרת או צועקת לו שייזהר ולא ייגע, כי זו חיה שמעבירה אולי מחלות,או מנסה לסחרר את דעתו שהיונה סתם נחה קצת שם או שהיא כבר תסתדר לבד. כלל בכלל לא.
האמא הזאת,בלי שום דיבורים,מורידה את צעיפה, עוטפת את הציפור הפצועה ומכניסה אותה לתיק, וקדימה הביתה.
{ האם אני הייתי מתנהגת כך??!!!}....

בבית מחכה אבא. הם חובשים את היונה, מגישים לה אוכל, הם לא יודעים איך לרפא כנף שבורה, אבל מנסים כמיטב הבנתם . מסדרים לה פינה חמה עד שתחלים,וכשהיונה בריאה -היא משוחררת חזרה לחופשי .


הסופר מציין כי באמצעות העלילה הזאת הוא מקווה שהדור בא -ילדינו יגלו שסקרנות והאמפתיה, הדאגה ותשומת -הלב לסובב אותנו -יכולים לרפא לפעמים כנפים שבורות .

ובמסר הזה של כמעט ללא מלים ,ורק איורים יפים ומרתקים הצליח הספר לרגש אותי מאוד .

לבני 6-3.

http://teachertube.com/viewVideo.php?video_id=124098&title=How_to_Heal_a_Broken_Wing”

“בתוך כל הרעש וההמולה של העיר מוצא ביל ציפור עם כנף שבורה, הוא מאמץ אותה אליו ושומר עליה עד שתחלים.
מסירות, טיפול, אהבה ואכפתיות נשזרים יחדיו לסיפור מקסים ונוגע ללב עם המון תקווה ואיורים מקסימים.”