בחיבור זה אנו מבקשים להתוות דרך מתודולוגית חדשה שתבחן את זיהוי צמחי התנ"ך בהתאם לאיכותם; בין זיהויים מוחלטים, להצעות זיהוי סבירות ומסופקות יותר, ובין שמות שהם ספק צמחים או שלא ניתן לזהותם כלל. לצד כלי המחקר שעומדים לרשות החוקר, כמו ניתוח טקסטואלי, בלשנות משווה, בוטניקה-ארכיאולוגית, אתנובוטניקה ועוד, אנו מציעים להעניק ל'מסורת הזיהוי' הרציפה כמדד בעל המשקל הסגולי הגבוה ביותר בקביעת רמת הזיהוי ואמינותו. זהו מחקר רב-תחומי שעשוי להעניק מימד חדש לבחינה ריאלית של נוף צמחיית הבר, האקולוגיה של הצומח, והתרבות החקלאית בתקופת המקרא.