“הספר תלמוד בבלי, הוא בעצם הפסגה של היצירה היהודית בכל הזמנים, היות והוא מסכם בתוכו את כל החכמה היהודית ההיסטורית מהיום הראשון שלה. השם תלמוד בבלי, משמעותו תלמוד שנלמד בארץ בבל (עירק של ימינו), להבדיל למשל מהתלמוד ירושלמי שהוא נלמד בארץ ישראל. אך השם תלמוד בבלי גם מרמז על התוכן המדהים שלו "בבל" מלשון בלול, או מעורב. דהיינו, שהוא כולל בתוכו את הכל, במין תערובת מדהימה. אין ספק שיצירה זו שונה מהותית מכל ספרי החכמה של תרבויות אחרות. נפרט כמה מהן להלן:
התלמוד הבבלי (שמכונה גם בשם 'גמרא') נכתב לפני כ1500 שנה. הוא נכתב על ידי חכמים יהודים שנקראו בשם 'אמוראים'. (הסבר קצר : ביהדות, לאורך הדורות, בכל תקופה, נקראו החכמים בשם אחר. מתוך אמונה שככל שעוברים הדורות, האיכות הרוחנית הולכת ופוחתת. לשם דוגמא היתה תקופת הנביאים שנמשכה עד לפני כ 2300 שנה. כשנפסקה הנבואה, נקראו החכמים היהודים בשם 'תנאים'(ת' פתוחה),אגב, אחד מהתלמידים היותר מפורסמים מבית מדרשם של התנאים היה יהודי בשם ישוע מנצרת.. לאחר מכן באה תקופת ה'אמוראים', שזוהי תקופת התלמוד. חשוב לציין שהתורה היהודית בעיקרה מחולקת לשניים. תורה שבכתב (שזה בעצם כל ספרי התנ"ך), ותורה שבעל פה. התורה שבעל פה, ניתנה גם היא על ידי משה ונועדה בעצם לפרש את התורה שבכתב. כל פסוקי התורה מפורשים על ידי החכמים, ובלעדי פירושם נשארת התורה שבכתב כמעט חסרת משמעות מעשית. את התורה שבעל פה היה אסור לכתוב. היא עברה בעל פה מרב לתלמיד ונלמדה בישיבות בתהליך מסורתי במשך 1300 שנה. הראשון שהחליט לחרוג מהאיסור לכתוב את התורה שבעל פה היה רבי יהודה הנשיא, שראה את הבעיתיות של השתמרות המסורת בעל פה, וחשש שישתכחו פרטים חשובים, לכן הוא העלה את ההלכות שנלמדו עד אז בעל פה - על הכתב. לחיבור הייחודי שלו קוראים 'משנה'. במשניות מובאות כל ההלכות הנחוצות שנלמדו לאורך ההיסטוריה. הוא אסף את כל הידע שהיה בדורו מכל החכמים שלימדו את התורה (שנקראו אז 'תנאים'). אחריו באה תקופה חדשה של חכמים שלמדו את התורה שבעל פה מתוך ה'משנה'. חכמים אלו נקראו אמוראים. הם העמיקו במשניות, חיפשו את מקורות הדינים, הסבירו את ההגיון שבהם, העלו מקרים נוספים שלא הופיעו במשנה ודנו בהם לאור דברי המשנה וכו'. תקופה זו נמשכה כ450 שנה. בסוף תקופה זו, פעלו שני אמוראים אחד בשם רבינא והשני בשם רב אשי לקבץ את החומר הרב שהצטבר בעל פה, וכמו שעשה רבי יהודה הנשיא לפניהם, כתבו הכל בצורה מסודרת. רב אשי ורבינא היו אנשים אמידים מאוד, והחזיקו על חשבונם במשך כל תקופת כתיבת התלמוד, עשרות חכמים מכל בבל, על מנת לקבץ כמה שיותר חומר ולערוך אותו בצורה הטובה ביותר. הטקסט מסודר כך, שהמשניות של רבי יהודה הנשיא מופיעות בתחילת כל קטע, ועליהם מובאים דיוני האמוראים. פעם זה על מנת לבאר את המשנה, פעם על מנת להקשות עליה ממקום אחר או קושיות הגיון, וכו'. כל חלק כזה של דיון נקרא בשפה התלמודית: סוגיא.

שפה

התלמוד נכתב בשפה שהיתה מדוברת אז בבבל שנקראת ארמית. הארמית התלמודית, היא לא ממש השפה הרשמית, אלא השפה בא התבטאו אז החכמים ונוספו לה הרבה ביטויים מהשפה העברית. או לשון הקודש.

מבנה כללי של התלמוד
התלמוד, היות והוא מבוסס על המשניות של רבי יהודה הנשיא, מחולק כמו המשניות לנושאים. ישנם ששה נושאים כלליים, משהו מעין קטגוריות ראשיות, ובתוכם תתי קטגוריות מפורטים יותר. ששת הנושאים הכלליים נקראים סדרים. הסדר הראשון (הנושא הכללי) :זרעים. הוא עוסק בכל ההלכות שקשורות באוכל כמו ברכות, ובהלכות שקשורות בחקלאות יהודית, כמו איסור כלאיים חובת הפרשת תרומות ומעשרות מגידולי השדה וכד'. השני הוא סדר מועד שכולל את כל ההלכות שקשורות למועדים ( חגים) יהודיים כולל הלכות שבת וסוכה ופסח וכד'. השלישי הוא סדר נשים, הכולל את כל הלכות האישות, כולל הלכות קידושין וגיטין ועוד עניינים של נזירות יהודית והמסתעף ממנה. הרביעי נקרא סדר נזיקין שכולל את כל ההלכול שקשורות לכסף ויחסי מסחר, עובד מעביד, ריבית, שומות נזק, וכל דיני המשפט העברי שקשור לתביעות הדדיות בין אנשים. החמישי נקרא סדר קדשים, והוא כולל את כל ההלכות שקשורות לעבודות של בית המקדש, כמו סוגי הקרבנות ושאר המנחות, דיני הכהנים וכד', והשישי הוא סדר טהרות, שבו מפורטים כל ההלכות שקשורות לטהרה וטומאה בהלכה לגברים ונשים.

כל סדר מחולק למסכתות. מסכת היא נושא שעליו מוקדש הדיון. למשל בסדר מועד יש מסכת סוכה, שבה דנים על כל העניינים ההלכתיים (בעיקר אבל לא רק, יש לפעמים גם דיוני מחשבה ורעיונות מעבר להלכה). וכן הלאה.

צריך להוסיף , שבתוך סוגיות התלמוד, מובאים הרבה עניינים מרתקים של היסטוריה, מדעי הטבע, מתמטיקה, ביולוגיה, וסתם עניינים של חכמת חיים עשירה.
ויש גם את אגדות התלמוד, שמפוזרות בין הסוגיות, שם טמונים לפי המסורת רעיונות פילוסופיים עמוקים שמעטים הצליחו לפצח אותן עד תומם.
בהמשך אולי אוסיף עוד דברים שנוגעים לסדר והמבנה של הדיונים בתלמוד.למי שלא מכיר את העניין, הוא עלול להיתקל בלימודו, בקשיים רבים כמו קשיי שפה וקשיי הבנה במהלך הדברים. לכן למתחילים מומלץ להיעזר בשיעור ממישהו שמכיר את התלמוד, או להיעזר בספרי הסבר על התלמוד כמו הוצאת שטיינזלץ או הוצאת שוטנשטיין שהם הוצאות מתורגמות לעברית מדוברת וכוללות הסברים מפורטים בעברית. ( הוצאת שוטנשטיין לדעתי הרבה יותר מוצלחת, אך גם המחיר גבוה יותר. למי שממש מתעניין שווה לדעתי להשקיע)”