שתי הנובלות בקובץ אלמנדה לבנה מנהלות מעין התכתבות עם הנובלה הלירית של גנסין, שעיקרה הלך רוח ותנודות בנפש.
הנובלה הראשונה, "מלאכים בוכים בגן עדן", היא פיוט רגיש ויפהפה הנע על שני צירים: כיסופיה של נוגה לפריז, ציר המופנה לעתיד, ומסע שכולו פליאה וגעגוע המתרחש בתודעתו של מיכאל, בשכבות העמוקות של הזיכרון והחלומות.
גדול כוחו של הזמן בנובלה. הזמן הוא המפריד והמחבר, ובוב גנוזה הכמיהה לתהליך של זיכוך הנפש והניסיון לבנות 'חיים חדשים'. זאת תוך שימוש נדיר בלשון, ובחוש יופי מעניין ומקורי. קסם הכתיבה מתחוור גם מן המוסיקאליות של הפרוזה המינורית העדינה, ומהיכולת לספר על מצבים מזווית ראיה עמוקה, בדייקנות צלולה ומפוכחת דרך התיאור המפויט על השגרה.
עמיקם יסעור, מסאי
"אלמנדה לבנה" – סיפר המסע השני בספר – הוא סיפור זיכרונות ספק ממשי ספק הזוי, המתרחב שבמוחה של לינה בגעגועיה אל חברת ילדות דורית, ובניסיון בלתי אפשרי להחזיר את הזמן או לעצור אותו. הזיכורון מתעורר בראשיתו במהלך טיול בטוסקנה, והמשכו מצופף בפרטי מראות וקולות וריח וצבע ואניצי שיער ופרחים, החולפים כמעט כבזרמי תודיעה בלתי נשלטים.
אך האם השנים הרבות שחלפו, תאפשרנה מפגש מחודש עם דורית? אותה דורית שהיא גם דורי, שהיא גם קלאודיה בלוצ'י, הילדה שבאה מאיטליה, החברה מגן הילדים בערד. האם השנים תישארנה כגדר חוסמת, גדר העושה מן הפרטים הרבים, המהדהדים בלשון ציורית ועשירה, ניסיון שיחזור מלא כאב.
ד"ר אריאלה בריפמן–רסיס, החוג לספרות עברית השוואתית אוניברסיטת חיפה
אלישבע חורץ-סוסיל היא ילידת הארץ, בת לאם סינית ולאב יליד אודסה.
בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ללשון ולספרות עברית, בעלת תואר שני בחינוך.
עורכת לשון של ספרי ילדים, עוסקת בהוראת ספרות. ספרה הראשון "מבעד לשקיות ההינומה" וכן ספרה הנוכחי "אלמנדה לבנה" זכו בפרס קרן תרבות חיפה.