“בן אבנרי נולד וגדל ליד באר שבע מגיל קטן גילה שתי נטיות
האחת לאומנות -ציור, השנייה לאלימות בצורת התפרצויות זעם.
בעת שירותו הצבאי, כבר למן הטירונות בן מגלה את הנטיות
כשחברתו אביבה(ויוי) נהרגת בתאונה.
באותה טירונות הוא גם מכיר את יובל וצביקה.
לאחר מכן הוא משתלב בדובר צהל כגרפיקאי , חי במלון
הזוי עם מציצנים, מכיר בחורות הן ממקום נעוריו באר
שבע והן מתל אביב ונדמה כאלו הוא אינו מחובר
לא לעצמו ולא לסביבה חי במעין ריחוף,
לכאורה מתעוררת השאלה האם זה בגלל ״מדינת תל אביב״
או בגלל אופיו המנותק או שילוב של השניים.
הספר הוא קליל ובאמת זורם לקריאה.
מתאר בקצרה כ-21 שנים בחייו של הגיבור צייר
עם תמימות שמציל אנשים מסביבו מבלי שיידע על כך
נוטש אחרים בגלל היותו מנותק.”