“והפעם- ביקורת על ספר ילדים:
ביום שני, נסעתי לביה"ס שבו לומדים שני ילדיי, כדי לאסוף אותם הביתה. הבת שלי ביקשה שאקח טרמפ שתי בנות מכיתתה, כי הן גרות על הדרך.
אני הסכמתי. הבן שלי ישב מאחור ליד שתי הבנות, והבת שלי ישבה לידי. פתאום הוא אמר: "אני הכי מיוחד פה, כי כולכן בנות, ואני הבן היחיד".
למחרת אספנו חבר, הפעם מהכיתה של בני, שהצטרף לנסיעה ובא להתארח אצלנו בבית. תכף כשהתיישב במכונית, הבן שלי אמר: "אני הכי מיוחד כאן, כי כולכם מרכיבים משקפיים (אני, הבת שלי והחבר) מלבדי".
אז החבר אמר: "אבל, אני הכי מיוחד, כי אני הכי צעיר פה", והבת שלי אמרה: "אני הכי מיוחדת כי אני לא אוהבת לאכול דגים" (היא זכרה מהפעם הקודמת שהחבר התארח אצלנו, ובארוחת הערב אכל רק טונה). פתאום זה נהפך למשחק חביב, והם הוסיפו והוסיפו שונות, עד שהגענו הביתה.
הספר "הגמד הגבוה/ הענק הנמוך", פרט לכך שמספר סיפור בחרוזים נפלאים ממש, מלמד אותנו שכל אחד מיוחד, וכל אחד שונה. ובעמק השווה- אפשר למצוא את האחד או האחת שיהיו דומים לנו, ואז העולם נראה מאוד יפה.
ספר מתוק, בפורמט מקסים- כתוב משני הצדדים, ובהיפוך, כשהמפגש של הגמד הגבוה עם הענק הנמוך מתרחש באמצע הספר. רעיון מקורי. גם האיורים מקסימים.
מעניין שמי שחריג בקבוצת השווים מרגיש עצוב- כך הגמד הגבוה, וכך גם הענק הנמוך הרגישו בקבוצת הגמדים והענקים.
מדובר בעצם בסיפור ילדים שמציג מראה ומשקף את העולם שלנו. הוא איננו מציג פתרונות לקבלת השונה או קבלת האחר.
הילדים שלי מצאו את היופי דווקא בשונות ביניהם, וציינו את זה כמעלה, ולא כחיסרון.”