בְּכָל בֹּקֶר נָעֳמִי מְבַקֶּשֶׁת מֵאִמָּא לְהִשָּׁאֵר אִתָּהּ בַּגַּן, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד אִמָּא מַסְכִּימָה. רַעְיוֹן מְצֻיָּן!
וְאוּלַי לֹא?
כִּי לְאָן נֶעֱלַם הַסֶּנְדְּוִיץ´ שֶׁל נָעֳמִי?
וּמִי תָּפַס לַיְּלָדִים אֶת מִטַּת הַבֻּבּוֹת?
וּמֵאֵיפֹה צָץ הָאַרְנָב הַמְּשֻׁנֶּה?
אִמָּא נִשְׁאֶרֶת בַּגַּן הוּא סֵפֶר מַצְחִיק וּמְרַגֵּשׁ עַל חֲוָיָה מֻכֶּרֶת לְכָל יֶלֶד (וְגַם לְכָל הוֹרֶה) בַּמַּסָּע אֶל הָעַצְמָאוּת.
זֶהוּ סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים שֶׁל דִּקְלָה קֵידָר, סוֹפֶרֶת וְתַסְרִיטָאִית, מְחַבֶּרֶת סִפְרֵי הַנֹּעַר שְׁלוֹמְצִי כּוֹתֶבֶת יוֹמָן וּמַשֶּׁהוּ פָּשׁוּט מְסֻבָּךְ.
תָּמִי בֵּרֶנְשְׁטֵיין הִיא מְאַיֶּרֶת, אָנִימָטוֹרִית וּבַמָּאִית סִדְרוֹת אָנִימַצְיָה לִילָדִים.