"ידו של גיא מלטפת את ירכה של אלי. יש עוד משהו שהסם הזה עושה, קולו נהיה רך, שקט. הוא סם מחרמן מאוד. אלי מביטה לרגע באלון ושוב בגיא. את מרגישה? היא מהנהנת. אלון רואה אותה בולעת רוק. דממה, והנשימות שלה נהיות מובחנות מאוד, גיא מביט בה, רציני. תגידו, הוא מלטף עכשיו את כתפה, מסתכל על אלון, באמת אף פעם לא עשיתם את זה, לא נגעתם אחד בשני, ידו יורדת אל גבה. אלון מעורפל, לא, הוא נד בראשו, אבל כמעט, הוא לא מוסיף.

"זה קורה מהר‮" ‬הוא רומן עשיר ומדויק על אלון השמיניסט ועל אלי היפה והפרועה‮, ‬חברת הילדות שלו‮. ‬במבט ראשון דומה שאלי ואלון זורמים באפיק הנעורים המקומי‮: ‬בגרויות ומין וסיגריות וג'וינטים ושאלות על אהבה ולבטים של לפני צבא‮. ‬מבט שני מגלה שהזרם שוטף מהר מדי וחלק מדי וכי המתבגרים התוססים האלה גדלים באקלים מדוכא ואדיש‮. ‬לכל אחד מהם רק הורה אחד‮, ‬עצוב ועמום‮, ‬המורים שלהם אטומים או מבולבלים מאוד‮, ‬ובוואקום שבתוכו‮ ‬אלון ואלי מתנהלים‮, ‬קשה להבחין בין אינטימיות לכאב‮, ‬בין פנטזיה לחלום בלהות‮.‬

ערן שגיא‮ ‬הוא מספר כריזמטי‮, ‬מוכשר ומבטיח‮, ‬תיאוריו נדיבים ורגישים והעברית שלו ססגונית ורהוטה‮. ‬שגיא מיטיב לתאר את חיי גיבוריו ואת הנעורים עצמם‮, ‬היפים והמפתים כל כך‮, ‬עם כל התקוות וההבל והבדידות ושיברונות הלב‮". ‬עלמה כהן-ורדי ערן שגיא‮ ‬‮(‬1978‮) ‬מתגורר בתל אביב‮, ‬מורה בבית ספר תיכון‮, ‬בעל תואר ראשון בפילוסופיה וקולנוע ותואר שני באומנות‮. ‬

ערן שגיא

צילום: אלון סיגוי... המשך לקרוא

שם הספר
אקלים
(היילי)