הקורא המודרני נוטה לקרוא את הפילוסופיה העתיקה כתרגיל מופשט, "אקדמי" במהותו. הפילוסוף "מתפלסף". זוהי התפיסה המקובלת במערב מאז חזרה אליו הפילוסופיה היוונית במאה ה-12. מטרתו של הפילוסוף, על פי גישה זו, היא להסביר את העולם ולא לשנותו, לתאר את מהות הטוב ולא לדחוף בני אדם לעשותו. תרגום ההלכה למעשה היא תפקידם של אחרים. ב"מהי הפילוסופיה העתיקה" מראה פייר אדו, כי בעולם העתיק הייתה הפילוסופיה בראש ובראשונה מדריך לחיים של מצוינות מוסרית.
הדיון המופשט נועד להצדיק ולהסביר את דרך החיים הזאת. אוהב החכמה הקדיש את חייו לתרגילים הרוחניים שנועדו להפוך אותו לאדם טוב יותר. פילוסוף הדורש נאה ואינו מקיים נאה, בגופו וברוחו, את צווי החכמה, לא נחשב בעולם העתיק לאוהב חכמה אמיתי. הפרדת ההלכה מן המעשה בפילוסופיה המערבית הפכה אותה "לאקדמית" בדרך שהאקדמיה של אפלטון מעולם לא הייתה.
פייר אדו (1922-2010) היה פילוסוף והיסטוריון צרפתי של הפילוסופיה העתיקה. פרופסור בקולז׳ דה פראנס, אדו פירסם מחקרים וספרים רבים על מגוון נושאים - פילוסופית הלשון של וויטגנשטיין ויחסה למיסטיקה, ההיבטים הרוחניים בכתביו של גתה, הפילוסופיה של מרקוס אורליוס, של פלוטינוס ועוד. הוא תירגם לצרפתית וערך מהדורות ביקורתיות של טקסטים פילוסופיים יוונים. עיקר עבודתו הוקדש לקידום טענתו שמציגה את הפילוסופיה העתיקה כדרך חיים ולא רק כשיח תיאורטי. זהו ספרו הראשון שמתורגם לעברית.