מחקר הקריאה התנהל לאטו במשך כמה עשרות שנים. הגישה ההתנהגותית שרווחה בפסיכולוגיה ובבלשנות האמריקאית לא היתה מצוידת בכלים המתאימים למחקר של תהליכי תפיסה, חשיבה והבנת לשון, שהם עיקרה של פעולת הקריאה. רק לקראת אמצע שנות החמישים השתנו באופן כמעט מהפכני גישות בסיסיות בפסיכולוגיה ובבלשנות, ושינויים אלה סייעו להתקדמות מחקר הקריאה. בפסיכולוגיה, היתה זו עליית הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, שראשיתה בפסיכולוגיה של עיבוד האינפורמציה. בבלשנות היתה זו הופעת התיאוריה הצ׳ומסקיאנית. גם התפתחויות במדע הספרות ובתורת המחשב תרמו במישרין או בעקיפין למחקר הקריאה. ההסברים שיינתנו בהרצאות האלה להיבטים שונים של תהליך הקריאה שאובים מכל המדעים האלה.


באדם המבין את הנקרא מתרחש תהליך שאפשר לקרוא לו תהליך עיבוד אינפורמציה: בקצה האחד של התהליך האדם קולט בעיניו כתמי צבע המזוהים כאותיות, מילים או משפטים, ובקצה האחר נולדת במוחו פיסת משמעות. למשל, המשמעות האומרת כי אם יישב על הספסל שעליו השלט ״צבע טרי״, יתלכלכו מכנסיו. השאלה כיצד נהפכים כתמי הצבע שעל הנייר לקווים, לאותיות, למילים ולמשפטים נושאי משמעות; ומה משפיע על התהליך הזה, היא השאלה שתעסיק אותנו בספר זה.