עיתונאית צרפתייה מכורה לסמים זה 15 שנה, ואשר הסם הוא טעם חייה וגן-העדן הקטן והפרטי שלה עלי-אדמות נקלעה לעיר וניס, פרבר בלוס-אנג'לס, וכמעט באקראי נכנסת לבית משונה, מין חורבה אדומה ומכוערת, המשמשת כמוסד לגמילה מסמים. מוסד יוצא דופן. ללא רופאים ופסיכיאטרים, ללא אחיות, ללא סגל, מנוהל בידי מסוממים לשעבר, משוגעים לעניין ובראשם 'בודהה'-לשעבר, צרכן הירואין ופושע פלילי. בשפה עזה וציורית מתאתר מארי ז'יל לאנד-פוס את המוסד, שהטיפול בו מושתת על עבודת פרך בין כולי הבית, מין, שיחות וחקירות הדדיות, ועל הסיסמה שהמסוממים ערבים זה לזה.
זהו תיאור חי ומזעזע של עולמות הסמים והפשע, הכרוכים זה בזה, המצטייר בסיפוריהם ובדימיונם של גיבוריו האומללים, אך הגיבורים של הספר.
דיירי החורבה האדומה נלחמים על חייהם ונאבקים על אי השיבה לסם ולעולם התחתון. רומן אוטוביוגרפי חזק ומרתק שהעיתונות האירופית הגדירה אותו כאחד החשובים בנושא. האתר ממליץ ובמטיח לקורא שהוא לא יעזוב את הספר מידיו גם כשהוא מדליק משהו...