“טומי וטופנס הם זוג אנגלים בני חמישים שאיבדו את עבודותיהם עם פריצתה של מלחמת העולם השנייה. הם מחפשים להועיל למאמצי המלחמה נגד הגרמנים, אבל בשל גילם הם לא מתקבלים לעבודה. עד שמגיע לבקר בחור נחמד ומציע לטומי עבודה. טופנס מבינה כי אינו רוצה לדבר בנוכחותה ושם מגיע הטוויסט הראשון בעלילה. מייד בעמודים הראשונים.
לאחר מכן טומי וטופנס אכן מתגייסים לבלשים חובבים מטעם המודיעין האנגלי ומנסים לחקור את תושביה של לאמפטון, עיירת חוף דרומית שבה נמצא בית הארחה שהוא הרמז היחיד שיש להם.
בבית הארחה, מלבד בעלת בית הארחה וביתה הצעירה, ישנם שישה דיירים: זוג מבוגר, אמא וילדה, בחור יהודי־גרמני שנמלט מהנאצים, מוכרת צמחים מלונדון בעלת חזות מאיימת, וגנרל לשעבר.
טומי וטופנס מגיעים כשני אנשים זרים, כל אחד בשם מזויף משלו ובחדר אחר. טופאנס הפכה לגברת בלנסקופ, אלמנה, אם לשלושה ילדים. וטומי קיבל את שמו של מר מדואוס, ג׳נטלמן אלמן בעל עבר מכובד.
כל אחד מבני הבית חשוד מבחינתם, וכל דבר שקורה משנה את חשדם כלפי דייר אחר.
הם כמובן חושדים בכל האנשים הלא נכונים, אבל עצם הימצאותם שם, הנבירה והפעולות שלהם גורמות לדברים לצוץ על פני השטח ולהתגלות.
- ספק ספוילרים -
למעשה, הם כמעט לא עשו דבר, והמקריות פועלת בשבילם. אבל טופנס עם מוחה המבריק מצליחה לרכוב על המקריות ולא מגלה על כך גם לקורא, רק רומזת שתצטרך לעשות משהו נועז בשלב מסוים, היא קובעת עם אלברט לעקוב אחריה, אבל אלברט עושה משהו אחר – מציל את טומי, וכך נראה שהוא זנח את התחייבות המעקב אחריה והיא מעמידה פנים בפני הקורא, כמו בפני האויב, שהיא נופלת בפח.
בתור קוראת עכשווית הייתי רוצה להמשיך לשמוע את כל המחשבות של טופנס, את החשד, את הפיתיון, ואת העקבות שהיא משאירה אחריה. הייתי רוצה להיות איתה, ושהמתח שלי בקריאה יהיה אם אלברט עקב אחריה בסוף או שהשקיע את כל שהיה לו בלהציל את בעלה. שהמתח יהיה מעצם הכניסה שלה לגוב האריות, ולא מהכניסה לגוב האריות בתמימות וטמטום כמו שכריסטי גורמת לקורא לחשוב.
- עד כאן ספק ספוילרים -
העלילה דומה מאוד ל׳רצח באוריינט אקספרס׳, או להרבה ספרי בלש שמתרחשים במקום אחד שבו כולם חשודים. אבל עדיין מהנה לקרוא אותו, יש כמה הפתעות כיפיות בעלילה, וטוויסט מעניין שחזיתי, אבל גם לא חזיתי מראש.
ספר בלש קליל, מתוק מאוד, תקופתי מאוד ומצחיק לעיתים. ומספק חוויה של ספר הרפתקאות, במיוחד בשל ההברקות של טופנס והרוח ההרפתקנית שלה.
מתברר שזהו התרגום היחיד ש ל הספר, משנת 1960, נהנתי מהעברית הישנה, התגעגעתי אליה. אבל עם זאת היו הרבה מאוד טעויות תרגום והקלדה.”
