שלום חולבסקי נולד בלידה, פולין. בוגר סמינר למורים 'תרבות' בווילנה, מנהל בית ספר 'תרבות' בראקוב. היה בין מארגני המחתרת והמרד בגטו נייסיביז' (21.7.1942), שהיה המרד הראשון בגטאות, ובין המייסדים והמפקדים של היחידה הפרטיזנית היהודית על שם ז'וקוב, שלחמה ביערות ביילורוסיה. בתום המלחמה עמד בראש ארגון פח"ח (פרטיזנים - חיילים - חלוצים) בפולין ובגרמניה; בין מייסדי 'מורשת' - בית עדות על שם מרדכי אנילביץ' - והיה המרכז שלה (1962 1966 - ); למד באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר 'דוקטור לפילוסופיה'; עבד במשך שנים רבות ב'מכון ליהדות בת זמננו' באוניברסיטה העברית: חבר קיבוץ עין השופט. הסופר חיים באר: קראתי פרק מתוך חיבור ספרותי זה, שהופיע ב'ירושלימער אלמאנאך' 26, ועמדתי כאיש נדהם מול יכולתו הספרותית. עכשיו כל מחקר מקבל פשר עמוק ומכאיב עוד יותר. על רקע המלאות המיוחדת של עירו, שהיא אגב עירו של שמ"ר, מובן עוד יותר הכאב הנורא של החורבן והאובדן. המשוררת רבקה בן - חיים (באסמאן): הדפים שלך הם מקור השראה בלתי נדלה לציירים, משוררים, מוסיקאים וכדומה. עולם של אוצרות שמורים ועלומים שהבזקם והדם חודרים דרך הרואות אל תוכה של הנשמה. ומה שנוגע להשארת הנפש - אילולא היא, לא היית מצייר בזיכרון מדהים וכל כך בפירוט, אחרי שנים כה רבות, בנימים המחברים את הדורות. ...ורק בשפת יידיש יכלו דברים אלה להיוולד ולהירשם. שלמה פראנק: בקוראי בדבריך... נזכרתי כי יש בתיאוריך מן הצורה בה תיאר זלמן שניאור את חייו של נוח פאנדרי ומשום הד מיימנה של גליקל מהמלן, המתארת את סביבתה באותם ימים רחוקים במערב אירופה, ושיש בו מן התיאור החי והמרטיט...