דורון בראונשטיין, המשורר-הפילוסוף, חוקר ב"לכרות עץ זה כמו לכרות רחם" את מהות הקיום האקזיסטנציאליסטי.
קובץ השירים בספר זה, אשר נכתב בין שנים 2009-2010, מייצג מראה מפוכחת, מתריסה ולעיתים אף כואבת, כנגד הקפיטליזם ומשמעות הכסף בעידן הנוכחי.
בנוסף לשירים החברתיים, בראונשטיין מציג שירים אישיים רבים, בהם הוא חושף עולם שלם של פנטזיות אפלות ובלתי מקובלות, לצד קרעי זיכרונות וחוויות אוטוביוגרפיות מורכבות מאין כמוהן.
חשוב לציין שלמרות כתיבתו הבהירה והקלה לכאורה לקריאה, בראונשטיין איננו מקל על קוראיו ומגרה אותם ברעיונות, בפירושים דו-משמעותיים ובשאלות פילוסופיות רבות, מה שהופך את חוויית הקריאה בספר לאתגר-הן בשלב הקריאה בו והן מבחינת השינוי התפישתי והרגשי שניתן להגיע אליו, לאחר הקריאה.