אני משחק במשחק "עיניים עצומות",
בייחוד בזמן נסיעות ממש ארוכות.
בעיניים עצומות אפשר לראות
דברים שאין שום סיכוי לראות בעיניים פקוחות.

אלון וליאת הם שני ילדים שצריכים להעביר את הזמן באוטו, בנסיעות מפה לשם.
הם ממציאים משחקי דמיון, סופרים עמודי חשמל, רבים קצת, חולמים הרבה,
לפעמים עוצרים בצד הדרך ותמיד שמחים לחזור הביתה, בכביש המוכר.

להקשיב לרוח הוא קובץ שירי דרך מלאי הומור ודמיון, שאפשר ליהנות מהם
בכול מקום- בבית או בטיול, עם המנגינה או בלעדיה. זהו ספר שכולו חגיגה של
צליל וצבע, בזכות שיתוף פעולה נפלא בין ארבעה יוצרים: ענבל דיסקין שכתבה,
שלמה גרוניך שהלחין, מנשה נוי שסיפר ואיה גורדון-נוי שאיירה.

שם הספר
האיש שלא ידע לדמיין
שלושים עמודים על ילד אחד והמון נמשים
לציר בלבן
שלושים עמודים על ילד אחד והמון נמשי
סיפור של גשם