“פעמוני כנסיות מצלצלים בכל רחבי אירופה, האדם החשוב, הנשגב ביותר הוא האפיפיור, ואלפי אנשים סוגדים ופוחדים כאחד מאימת הכנסייה הקתולית.
בכל מקום שבו השלטון הוא עיוור וקיצוני, אנשים נפגעים, ומי יותר קיצוני מהכנסיות?
כולם נרדפים, מוסלמים, נשים וכמובן אין רדיפה שלמה בלי יהודים.
תמיד חשבתי שמשהו/מישהו שצריך להגן על הערכים שלו כ"כ בחריפות ובקיצוניות, ערכיו לא אמיתים, כי טבעה של אמת לפרוץ הכל, לא דרך מלחמות, רדיפות וחרב, אלא בשלווה, מתוך שלמות עצמית.
זו אינה תקופה טובה להיות יהודי (יש תקופה שכן?) הכנסייה מושחתת, האפיפיור הוא איש תאב כוח וסוטה, והכל בשם האל.
כשקם אדם, ומעז לצאת נגד "אמת" שמשרתת כ"כ הרבה אנשים, אך הגיוני שיהיו כאלה שלא ירצו לשמוע, שלא ירצו שאחרים ישמעו.
השומר האחרון נע בין שתי תקופות, תור הזהב של התרבות האיטלקית, ועליית הנאצים לשלטון, שתי תקופות שידעו הרבה דם וחרב, תקופות בהם הדת הנוצרים והתורה הארית היו חשובים מכל.
ישנו ספר אחד, המקשר בן תקופות חשוכות, ספר שכביכול עתיד לשנות את העולם.
ידוע שישנם אנשים לא מועטים המשתמשים בדת כאמצעי לאגירת כוח, יוצאים למלחמות והפיכות בשם הדת, נכון יותר לאדם להאמין שיש סיבה לכל שפיכות הדם, נלחמים מלחמת קודש, הבעיה העיקרית היא, שאלו המניעים את הצריחים והסוסים, אינם כלל אנשי דת, אמונה אחת היא להם, אמונת השלטון והכוח.
בפני הקרוא נפתחת דלת, והוא נשאב אל חצר הוותיקן, אל המניע מאחורי הכיסא של "האב הקדוש", על הזהב והפילגשים וכתבי הקודש.
אפשר לומר שהופתעתי, מעולם לא קראתי על שושלת האפיפיורים, או מעלליהם, אבל נדהמתי מהלך המחשבה, לא באמת חשבתי שהם קדושי עליון, אבל מעולם לא חשבתי שהלכלוך הוא כה רב.
כשהכנסייה מתחילה לחשוש שכוחה פוחת, שאולי אנשים יפקפקו בכנותה ובחשיבותה, היא יוצאת למסעי צלב, כנגד מי?
כנגד כולם והכל, בראש ובראשונה נגד היהודים, כי לא משנה מה, בטוח יש להם חלק בכך, אח"כ זו חייבת להיות האישה, הרי היא שורש הרע, החל מאכילת תפוח וכלה בדרדור האנושות למעשי השטן.
כמה קל להיטפל לשכבות החלשות, לאלו שאין בידם להגן על עצמם, וכך אירופה כולה בוערת באש המדורות, בעוד מאות אלפי נשים מוקרבות על מוקד, כי להגן על שום דבר.
זהו סיפורו של השומר האחרון, שמחכה לרגע בו יוכל לחשוף "אמת" גדולה ( שקשה להבין איך היא אמורה להפסיק שנאה תהומית) שמתו עליה ובשבילה כ"כ הרבה.
מלבד השימוש בדת כמניע לכבוש ולרמוס, לא הפליא אותי לפגוש במהלך הספר, בקפיצות בין המאות השונות, שהשנאה לאדם היהודי, חיה ובועטת, כמה גירושים, רדיפות, עלילות, שינויי שמות וכניעות על היהודי לעבור כדי לחיות בחופש?
דמותו של היהודי בספר הייתה נרדפת ומפוחדת.
הספר מלא שיחות מעוררות מחשבה, פילוסופיה עמוקה, בעיקר נהנתי מההיסטוריה המקופלת בין העמודים, לצד כתיבה לא רעה בכלל ושפה קולחת, מעניין בעיקר לקרוא את האפילוג ולהתאים את ההיסטוריה, את שושלת האפיפיור, קולומבוס, תולדותיה של איטליה, לעלילה ספרותית יפה.”
