האם אפגוש אדם כמותי? מהרהר יעקב השופט כשהוא עושה דרכו לחנות המכולת וממנה בחזרה לביתו. באותה שאלה בדיוק מהרהר ישראל, שהחיים דחקוהו להיות פקיד בבנק מסחרי בירושלים.
"עמוד-שניים ליום" הוא ספר על חיי היומיום ועל אוסף של דמויות שהמחבר ספק נזכר בהן ספק יוצר אותן לעצמו. את בעיותיהן הפשוטות, האנושיות, הוא מציג כבעיות שהזמן גרמן, וככאלה שחווייתן כִזכות מאירה את המציאות בת החלוף באור מן הנצח.
ברגישות ובהומור, וכדרכם של סופרים המבקשים לזַכות את עצמם ואת הרבים בחוויית-הקיום, טווה המחבר עלילה פשוטה: חזרתו של המספר מן הכולבו לביתו ולחיקה של אשתו לספר לה באהבה כי כתב סיפור.
אבל עמוד-שניים ליום פשוט רק לכאורה: מעמוד לעמוד הוא מתבהר כרומן הגותי השוזר את רעיונותיו הפילוסופיים של שפינוזה בהגיגים של המחבר - שזהותו נטמעת בזהות גיבוריו ובזהות מספרוֹ.
זמן וחידלון, חמלה ואחווה, טבע ורוח ובעיקר זיכרון ושכחה הם לב לבו של הספר, והם מבטאים מתחילתו ועד סופו את תמהיל חיינו הנשקף מעיניו של המחבר: העצב על חד-פעמיות ההוויה לצד השמחה הנובעת דווקא מתוך מוגבלותנו.
"הנה זכינו להיות קיימים ולא הפסדנו זכות זו," אומר המספר על סף דלת ביתו, "אבל אלמלא היינו מוגבלים לא היינו יכולים לזכות בזכות הזאת, ומציאותנו לא הייתה יכולה לצאת מן הכוח אל הפועל, ועל כן יש לראות במוגבלות הזאת ברכה ולא קללה, יתרון ולא חיסרון, שהנה מן המוגבלות בוקעות יצירות הממלאות את הנפש שמחה."