אחד מהנושאים המרתקים שזוכה לדיונים ולוויכוחים בעולם הוא מערכת היחסים הדו-ערכית בין יהדות לאסלאם. מרבית האנשים מודעים למציאות בה העולם הערבי-מוסלמי אינו מוכן להשלים עם קיומה של מדינה יהודית. עמדה זו נסמכת על כך שאמונתם באסלאם לא מאפשרת להם להכיר במדינה יהודית. האומנם הם צודקים? האם יש ביסוס ומוצק לטיעונים אלה, או שמא גם בקוראן עצמו קיימות תפיסות וגישות שונות ביחס לנושא זה ולנושאים נוספים הנוגעים ליהדות. המחבר, תוך גילוי בקיאות מרשימה והתבססות על מגוון מקורות הלקוחים הן מן התנ"ך, התלמוד, הברית החדשה, וכמובן הקוראן עצמו, דן במגוון נושאים שהם בגדר מחלוקות בין יהדות לאסלאם. אין בכוונתו לחרוץ משפט, שלא לדבר על ניסיון להאיר את האסלאם באור שלילי. נהפוך הוא. המחבר בא מתוך הגישה כדברי חכמינו: "כאשר יאהב, יוכיח". ברצונו לפרוש בפני הקוראים את מערכת היחסים בין שתי הדתות תוך שימת דגש על תיקון אי הבנות בסוגיות שונות והארת נקודות שלא ניתנה להן התייחסות בעבר הן בקרב מוסלמים והן בקרב יהודים כאחד. הספר יורד לשורשי יצירת דת האיסלאם, לפולמוס שבין מייסד דת האיסלאם ובין היהודים בזמנו ושופך אור על עמדת היהדות כלפי דת האיסלאם. הספר נכתב מתוך כוונה ורצון שסגנונו יהיה מובן אף למי שאינו מתמצא בנושאים דתיים ותיאולוגיים. מכל מקום גם מביני דבר ימצאו טעם בחידושיו הרבים של הספר. חי בר-זאב הוא מורה לעניני יהדות.