האם ניתן להתייחס אל העם היהודי ההיסטורי כאל יחידה רציפה ועקבית? כיצד יש לכתוב היסטוריה של התרבות היהודית והיכן יש לשבצה במתווה הרב-תרבותי? האם ההיסטוריוגרפיה היהודית מסוגלת לנצל מתודולוגיות של מקצועות אחרים, ואם כן, כיצד, למשל, משנה תפיסת המיגדר את הסיפר ההיסטורי היהודי? אלה שאלות מפתח שהפוסטמודרניזם מציב בפני המפעל ההיסטוריוגרפי היהודי וכל בן דורנו, המתעניין בהיסטוריה יהודית, מהרהר בהן. משה רוסמן מתייחס לשאלות אלו ומציג טיעון שקול ומעמיק באשר לגישה הנדרשת בהיסטוריוגרפיה היהודית כיום. לדעת רוסמן, ניתן לשקול שיקולים פוסטמודרניסטים בכתיבה ההיסטורית מבלי לזנוח את המחקר העיוני המסורתי.
הספר, בגרסתו הראשונה, בשפה האנגלית, זכה בפרס שניצר של האיגוד למדעי היהדות. להלן נימוקי ועדת השופטים:
ספרו של משה רוסמן "הסטוריה יהודית?" הוא מחקר צלול, מעורב, אבל גם מרחיק לכת ולבטח יהיה לנקודת מוצא קריטית בדיונים עתידיים בלימודי מדעי היהדות. הוא שואל ואף מבקש לתת תשובות לשאלה האם היסטוריונים יכולים לשמר את הרציפות ואת הייחודיות של החוויה היהודית. רוזמן מוצא בהיסטוריוגרפיה היהודית ליבה שהשתנתה על ידי הפוסט מודרניזם, ומציע גישה רבת-כיוונים, חדה ומקורית לאותה דילמה שנטועה בפוזיטיביזם המתחדש. זהו ספר חכם, אמיץ ומאתגר, שבנוי מחלקים שונים, אשר כולם מאירי עיניים ונושאי משמעות
.
ועדת פרס ג'ורדן שניצר של איגוד לימודי מדעי היהדות.
משה רוסמן הינו פרופסור במחלקה לתולדות ישראל ע"ש ישראל וגולדה קושיצקי באוניברסיטת בר-אילן. ספרו, הבעש"ט: מחדש החסידות, זכה בפרס שזר.