"לֹא קָרָה כְּלוּם," אַבָּא אָמַר.
"לֹא קָרָה כְּלוּם," אִמָּא אָמְרָה.
דַּוְקָא כֵּן קָרָה כְּלוּם,
כִּי לִי זֶה כָּאַב נוֹרָא!

כמה פעמים לא חשבתם לפני שאמרתם לילד "לא קרה כלום", בטון מבוהל או מבטל.
מי מאיתנו לא שמע זאת בילדותו, ובשל כך נגרמה לו עגמת נפש.

אוֹרי בר-און, בינתיים כבר אמא בעצמה וזהו לה ספרה הראשון, מודה לכל אלה שאמרו לה "לא קרה כלום" בכל פעם שדווקא כן קרה לה משהו, שהרי בלעדיהם לא היה קורה הספר הזה.

יחד עם הילד בסיפור היא מנסה לברר אם אפשר גם אחרת.
איוריו של אודי טאוב, מלאי הרגש, ההומור והאופטימיות,
מלווים את הסיפור, שכל אחד קטן כגדול, ימצא בו חלק מעצמו.

טִיַּלְתִּי עִם אִמָּא לְאֹרֶךְ הַחוֹף,
יוֹנָה קְטַנָּה דִּלְּגָה בְּמָעוֹף.
רָדַפְתִּי אַחֲרֵי הַיּוֹנָה הַלְּבָנָה,
וְנִתְקַלְתִּי... בּוּם בְּבֶטֶן שְׁמֵנָה.

"לֹא קָרָה כְּלוּם," אָמַר הָאָדוֹן.
"לֹא קָרָה כְּלוּם," הַגְּבֶרֶת אָמְרָה.
דַּוְקָא כֵּן קָרָה כְּלוּם,
כִּי אֲנִי הִתְבַּיַּשְׁתִּי נוֹרָא!

בחריזה מושלמת, בדינאמיות ובתיאור אירועים דרמטיים מבחינת הילד, המפתיעים מדי הפיכת כל דף, מביאה אורי בר-און בכישרון, בקלילות ובהומור, את נקודת מבטו של הפעוט ואת תחושותיו, במהלך יום בילוי עם ההורים בחוף הים. תוך כך מזכיר לנו ספר מקסים זה, שגם לנו המבוגרים, כדאי לא לקחת את עצמנו ברצינות רבה מדי.

בספר כן קרה כלום נבחנת התגובה האוטומאטית שלנו כמבוגרים לאירועים שקורים לילדים. במקום להקשיב לילד ולהעניק לגיטימציה לרגשותיו ותחושותיו, אנחנו קשובים על פי רוב לעצמנו ומגיבים בלשון הרגעה לפחד שנתפסנו בו, אך איננו שמים לב, שהמשפט "לא קרה כלום" אינו יכול להרגיע את הילד המבוהל, המבויש, הכאוב והמאוכזב.

מנקודת ראותו הילדית, הדברים שקורים לילד מועצמים יותר משמשערים זאת המבוגרים, לפיכך, הילד נותר מתוסכל משום שאינו זוכה למענֶה לצורך שהתעורר בו להקשבה, הכלה, הבנה ואמפתיה.

את הספר ערכה המשוררת והעורכת לאה שֹניר, שתרמה לו מניסיונה העשיר בעריכת שירה, פרוזה, מחקר וספרות ילדים. אף לה חלק במקצב הזורם ובחריזה המדויקת, שהופכים את הסיפור למעדן ספרותי לילדים ולמבוגרים כאחד.