ספר זה מתמקד בהשתקפות תחושת העולם הפוסטמודרניסטית בקולנוע. ייצוגה הקולנועי נותן ביטוי קונקרטי להלכי רוח, שהתפשטו במעמקי החיים בתרבות המערב. ביקום הקולנועי מקבל המצב הפוסט-אידיאולוגי, שאליו נקלעה האנושות – או חלק ממנה – עם ההתפכחות מן האשליות שיצרו האידיאולוגיות המודרניסטיות, ביטוי מועצם. ההתרחשות שעל המסך מחדדת תחושת אובדן חזון והיעדר תכלית. באין מטאנרטיב המסביר את העבר, מציב פרויקט לעתיד ונותן משמעות להווה, שוררת במרחב המטאפיסי המעוצב בסרטים אווירה של אובדן דרך ודהומניזציה. מעל לכול, שוררת בו השלמה עם הקלקולים וקבלתם כדרכו של עולם, ללא אשליה שניתן לתקן אותם. ממילא הכול עובר וחולף והעולם הזה אינו פרוזדור לעולם הבא, אלא פרוזדור שאינו מוליך לשום מקום, פרוזדור שבינתיים אפשר להשתעשע בו, לאכול ולשתות, למכור ולקנות, להעמיד פנים ולשחק, בעיקר לשחק כי הכול משחק – משחק פוסטמודרניסטי.
המימוש הקולנועי פועל ברמה טרום-דיבורית, ישירה ומוחשית וכך נותן ביטוי ייחודי לתחושת העולם הפוסטמודרניסטית, מעצים אותה ויוצר על המסך תרכיז חוויתי מהפנט, שאינו אפשרי במציאות החוץ קולנועית. תרכיז זה לא רק מבטא, אלא גם מגביר ומפיץ את תחושת העולם הפוסטמודרניסטית בעולם.
ד"ר חיים כאלב הוא תיאורטיקן ויוצר סרטים. תובנותיו לגבי השתקפות הפוסטמודרניזם בקולנוע הן פרי חיכוך מוחות עם דורות של תלמידים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת חיפה. בין פרסומיו הספר זרם התודעה בקולנוע של אלן רנה והספר מבע קולנועי.