"חני מתה למחרת היום המאושר בחייה". כך נפתח ספרה של שולמית הרטל, שראה אור בימים אלה.
שולמית הרטל, פסלת ויוצרת שיטת הרטל לפיסול ברשת, נפטרה זמן קצר לאחר שהשיקה את ספרה האחרון – "תרנגולת עיוורת" - רומן אוטוביוגרפי המשלב אמת ובדיון.
בערב שלפני הלוויה מצאה יפעה, נכדתה של חני, גיבורת הספר, במגירת המטבח מתחת למגבות, רשימות שכתבה סבתה. עלילת הספר נעה בין עבר להווה, מדלגת בין סיפור חייה של חני, העולה מהרשימות שכתבה, לבין ימי "השבעה" והמשפחה המתאבלת.
לחני, בת דמותה של המחברת, יש את כל המרכיבים להיות מאושרת: זוגיות נפלאה, משפחה תומכת, ביטחון כלכלי וסיפוק מקצועי. ובכל זאת היא לא מאושרת. סוד מהעבר, סוד נורא כל כך, שהיא מדחיקה ולא מסוגלת להתעמת איתו, הוא האחראי להיעדר אושרה. את הסוד, שטמן בחובו סכנת מוות לו היה מתגלה בטרם עת, היא מסתירה מעצמה וכמובן גם מהסובבים אותה, בראש ובראשונה מבעלה.
במחצית השנייה של חייה, נתקלת חני במקרה בערימת ספרים ליד מתקן המיחזור. היא מועדת עליהם ונפצעת. הספרים, ספרי פסיכולוגיה של האוניברסיטה הפתוחה, משכו את תשומת ליבה. היא התחילה לעלעל בהם ולא הפסיקה. במשך חודשים הסתגרה בביתה, התבצרה במיטתה, והתמסרה לספרים ולמסע פנימי להבנת עצמה וחייה. במאמץ סיזיפי היא צוללת לעמקי נשמתה, מחפשת נואשות את החולייה החסרה בביוגרפיה שלה, את החלק שישלים את הפאזל. יחד עם איריס, הפסיכולוגית, הן מחפשות את התשובה שתגאל אותה ותביא לה שלווה. במסע לפענוח הסוד, מוצפת חני בזיכרונות קשים מעברה, העומד בסימן סימביוזה חולנית בינה ובין אמה – סימביוזה ששרדה עשרות שנים ולא "מתה" גם אחרי מותה של האם.
לאורך מסעה היא צומחת ומשתנה. היא מגלה את כוחותיה, ולראשונה בחייה היא מוצאת את עצמה במושב הנהג - בעמדת שליטה על חייה. עם גילוי הסוד, התרנגולת העיוורת - כמו באגדות - הופכת לברבור.
שולה הרטל חיה שנים רבות בצל סימביוזה חולנית עם אמה וספגה התעללות, טרור ודיכוי. כפי שהיא מתארת בספר, גם היא עצמה נתקלה, בדרכה לפח המיחזור השכונתי, בסדרת ספרי לימוד של הקורס "פסיכולוגיה בחינוך", בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. זה קרה לפני כ-שלוש שנים, בהיותה בת 74. היא התמסרה לספרים, שקעה בקריאה ובלימוד שלהם, ובתהליך של אנליזה עצמית, ללא עזרת מטפל או פסיכולוג, הגיעה לגילוי הסוד שאפף את חייה וכירסם באושרה.
אולם רגשות מוזנחים ומודחקים לא באמת נעלמים. להתעלמות ולדיכוי יש מחיר שהולך וגדל ככל שהזמן חולף. שולה האמינה שהסרטן איתו התמודדה, הוא המחיר הגבוה ששילמה על ההדחקה ועל אי יכולתה להתעמת עם הסוד. בדיעבד היא הבינה שכלי הביטוי היחיד, אך הלא מודע, ששיקף את סבלה הוא הפיסול. בין יצירותיה אפשר למצוא סדרות שלמות של פסלי אנשים סובלים ונשים עם כבלים.
"אריג חייה של הגיבורה נפרם על ידה לחוטים חוטים. בתעצומות נפש היא בונה "אני חדש". היא מצליחה לארוג אריג נפלא ואמיתי ומגלה את כישרונותיה ואישיותה שהיו חבויים שנים בקרקעית ישותה. זהו רומן של אהבה נפלאה ומסירות נפש המעוררים קנאה. ספר הנכנס אל הנשמה פנימה. קראתי בנשימה עצורה".
טובה בן דב, נשיאת ויצו העולמית