התעניינותנו בהיבט הביולוגי של ההזדקנות נובעת מהשאלה הבסיסית מדוע מזדקנת מערכת ביולוגית, שכן הריהי מצוידת במנגנונים המאתרים תקלות, פגמים ונזקים במרכיביה, מרמת המולקולה ועד לרמת האורגניזם השלם, ואלה, לאחר שאותרו, מתוקנים על פי רוב בצורה מדויקת. למרות ריבוי מנגנוני התיקון ומנגנוני ההגנה כנגד נזקים שונים, מזדקנת המערכת הביולוגית, כושר תפקודה יורד, ומשום כך עם חלוף הזמן, אובד בהדרגה כושר הישרדותה.

סיבה אחרת שהגבירה את ההתעניינות בהזדקנות הביולוגית, היא ההארכה בתוחלת החיים הממוצעת של האדם, בעקבות ההתקדמות העצומה ברפואה במאה העשרים ושיפור תנאי התזונה והמגורים. תוחלת החיים הממוצעת עלתה בארצות המערביות המפותחות מ־50 שנה בתחילת המאה ל־75 שנה לערך (ואף יותר אצל נשים) בשנות ה-80 של המאה. ההארכה בתוחלת החיים הממוצעת תגדל, אמנם בקצב איטי יותר, גם בדורות הקרובים. כיום 11% מכלל האוכלוסיה הם אנשים אשר גילם עולה על 65 שנה. אחוז זה יעלה ל־15% ואף יותר בתחילת המאה ה־21. חלק זה של האוכלוסיה מפתח בהדרגה תלות במשפחה ובשירותי הרפואה והרווחה; לתלות זו, מעבר להיבט החברתי־פסיכולוגי, יש גם משמעות כלכלית כבדה, המצריכה הקצאת משאבים כלכליים גדולים מאוד, על מנת לאפשר איכות חיים נאותה לקשישים בחברה.