חכמי התלמוד עצמם אמרו שאין מציבים לתלמידי חכמים מצבת זכרון על קברם, משום שדבריהם - הם הם זכרונם. אך גם יצירתם של החכמים, בתלמוד ובמדרשים, לא נועדה, מעצם טבעה, לסיפור ההיסטוריה ולתיאור תולדות החכמים. יש בה אף מגמה עקרונית להשאיר את הדברים בתוך ``הווה נצחי`` שבו הרעיונות הם הדברים היציבים ואילו סדר הזמנים והדורות הם בעלי חשיבות משנית בלבד. עם זאת, ספרות התורה שבעל פה אינה חומר יבש ונעדר אישיות, המשא והמתן, השיחות בין החכמים ואפילו דברי ההלכה, מלאי חיים ומתוכם מתגלית אישיותם של החכמים השונים ודמותם הרוחנית. ספר קטן זה אינו מנסה למסור את תולדותיהם של החכמים או את שיטותיהם השונות. אין בו אלא דרך מסוימת של התרשמות, שרטוט קל של הדמויות, אך לא רק כבעלי הגות וכתלמידי חכמים, אלא כבני אדם, שאף אנו יכולים - כדרך שעשו דורות רבים - לראותם כעומדים חיים לפנינו היום.