“לדעתי זהו הספר הפחות טוב בכל סדרת ה"נועזים".
אין ספק שגם ספר זה מרגש ויפיפייה, פותח לפני הקורא עולם שכבר כמעט ואיננו; עולם של גיבורים שחירפו נפשם למות עבור הארץ.
אנשים בעלי ערכים ותכלית. שקיימו מעשי גבורה ואומץ לב לרוב; שחוו יום יום ההתמודדות עם התקופה הקשה. שזכו להערכה ועידוד.
גיבורים שניצבו כל חייהם בפני החלטות היכולות לחרוץ את דינם, התמודדות עם בעיות קשות והחלטת החלטות נועזות.
אין ספק שאלו חיים של אנשים נועזים וברי לבב.
ראוי היה שייכתבו עליהם את הספרים האלה, ראוי שייזכרו אותם.
*
הסופרת האריכה הרבה קטעים בלתי מעניינים בספר, והפכה פסקאות שאני, למשל, הייתי מעדיפה בתור שורות בודדות לעמודים שלמים.
בעת הקריאה הלב שלי צמא לעוד. האירועים קרו מהר מדי. הסיפור היה כמו קריאת קורות חיים בצורה סיפורית, פחות כמו סיפור. ( מה שלדוגמה לא היה ב"שרה גיבורת ניל"י" או ב"דמעות של אש" )
ובסוף הספר נגמר אחרי 151 עמודים, רציתי עוד. יותר.
אני מרגישה שהנושא הזה דורש עוד. ולא היה.
*
בסך הכל הספר מומלץ מאוד. אותי הוא קצת איכזב, אני לא אתפלא אם הוא גם איכזב אחרים בסביבות הגיל שלי - ואולי יהיו אלה שיעדיפו אותו קצר.

לסיום:
לעולם לא נשכח את גיבורי המחתרות, אנשים שוויתרו על חייהם כדי שאנו, היום, נחיה בשלום בארץ הקודש.

"אני כותב את השורות האלה שתים-עשרה שעות לפני הסוף, ובשעה הזאת אין משקרים.
אני נשבע, שלו היתה לי הבריכה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה, בלי להתחשב בתוצאות."

-דב גרונר-”

“ספר, שח.י.י.ב.י.ם. לקרווווווווא!!!!!!!!
הסיפור מתרחש בתקופת השלטון הבריטי. [ספויילר]
טוב, יותר אני לא יכולה לספר, כי אז אני אספר לכם את כל הספר :(

אז... קריאה מהנה!!!”