השיקום בקהילה החל בחלק ממדינות המערב בסוף המאה ה-19,אך קיבל תנופה באמצע המאה ה-20.בישראל החל התהליך לקראת סוף המאה הקודמת,עם הקמת מערכת שיקום בקהילה.השירותים השיקומיים הקיימים עבור אנשים הסובלים ממחלת נפש משקפים שיקוף נאמן את עמדות החברה כלפי האדם הלוקה בנפשו.המשפט הידוע אודות חוזקה של חברה הנמדד על פי החוליה החלשה בה תקף גם במקרה זה. מאז התהוות האנושות נע יחסה של החברה כלפי אוכלוסיית חולי הנפש שבה מניכור והרחקה,לטיפול מוסדי זהיר והמשך במגמת שילובם המלא בחברה הכללית.למרות תמורות ניכרות אלו עדיין יש צורך בשינוי פוליטי-מדיני וחברתי מקיף,אשר יבוא לידי ביטוי בחקיקה,וישפיע לא רק על איכותם של השירותים השיקומיים השונים,אלה על יחסה של החברה כולה לנזקקים שבה.כדי לראות שינוי מהותי במערך שירותי השיקום הוקמו צוותי חשיבה רבים אשר החליטו על רפורמה בהעשרת שירותי השיקום בישראל.קיימות תפיסות שונות ביחס למחלת הנפש והשלכותיה על הטיפול באוכלוסיה זו.בספר תוצגנה הגישות והתפיסות הרווחות כיום בקרב קובעי המדיניות ואנשי המקצוע.מושגים כמו איכות חיים החלמה והעצמה,אשר למעשה מייצגים את הגישות החברתיות בעולם המערבי השמות במרכז את כבוד האדם,זכויותיו כאדם וכאזרח ובאלו אופנים ניתן לאפשר לאוכלוסיית נפגעי הנפש להשיב לעצמם את הכבוד העצמי,הזהות העצמית והאמונה בעצמם.