משב אוויר לוהט אפף אותי, כאילו לפתה אותי אפריקה בזרועותיה החמות. אך שעות אחדות קודם לכן המראתי מציריך המכוסה שלג, ופה 36 מעלות... אורות צהובים מהבהבים נעו אל המטוס מכל עבר, ודמויות כהות התרוצצות על המסלול אנה ואנה.לרגע עמדתי מבולבל על כבש המטוס, תר אחר מבנה הטרמינל. מרחוק נראה מבנה שהזכיר לי את שדה התעופה ברפידים- אור עמום ריצד בחלונותיו. דמויות כהות זירזו אותי בצעקות בשפה בלתי מובנת... עמדנו נוטפי זיעה וחיכינו.בראשית שנות השמונים מגיע קובי לוסטגרטן בשליחות לאפריקה. אילו חוויות מצפות לו ביבשת השחורה? איך יסתגל לשוני התרבותי והאקילמי? האם יוכל להביא לשם את משפחתו? וגם אם היה אופטימי, לא שיער לוסטגרטן בחלומותיו הוורודים ביותר, כי כעבור שנים אחדות יוכתר בתואר צ'יף, וכי הפרידה מאפריקה תלווה בדמעות. על חוויותיו בכמה מארצות היבשת מספר קובי לוסטגרטן בכנות ובהומור. מעבר לזכרונות הפרטיים אוצר ספר זה בחובו אמירה אופטימית על האפשרות להתגבר על פערים - גדולים ככל שיהיו - בין אנשים ובין תרבויות.