“מי שקורא את סקירות הספרים שלי' כבר יודע שאני מאוד אוהב אוטוביוגרפיות ובכלל "זיכרונות אישיים" ("ממוארים"). את הספר הזה באנגלית, הביאה לי מישהי שאמרה שכדאי לי לקרוא אותו והיא אכן צדקה. ג'סיקה מיטפורד המחברת היא בת של משפחת אצולה עשירה מהמעמד העליון בבריטניה. היא מספרת בזיכרונותיה כיצד היא גדלה ביחד עם חמש אחיותיה ואחיה היחיד כמעט ללא חינוך פורמלי (בעצם ב"חינוך ביתי") בבית האחוזה של המשפחה עם המשרתים והצוות, כסוג של בידוד מהעולם החיצון עד כדי כך שהאחיות המציאו להן שפה פרטית משלהן... היא מתארת את המעמד העליון הבריטי שהיתה בו התנשאות "טבעית" כלפי כל מי שלא נמנה עליו. לא מקרה הוא שבשנות השלושים הסוערות של המאה הקודמת שבה התבגרה מיטפורד, הייתה לנאציזם, עם תורת הגזע שלו, אחיזה מסוימת בקרב האריסטוקרטיה הבריטית ששנאה את הקומוניזם, הרבה יותר מאשר את הנאציזם. שתיים מאחיותיה של מיטפורד אהדו את הנאצים; אחת מהן התחתנה עם מנהיג המפלגה הנאצית הבריטית והשניה בכלל עברה לברלין והפכה להיות ידידתם של אנשי הצמרת של הנאצים כמו היטלר וגבלס. מיטפורד מצדה, נטתה מאז התבגרותה, בדיוק לכיוון ההפוך, של הסוציאליזם והקומוניזם. היא העריצה את בן דודה המרדן המרוחק אזמונד (גם הוא מהמעמד העליון) שגם הוא נטה שמאלה, והתגייס לבריגדה הבין לאומית, במלחמת האזרחים בספרד, לטובת הדמוקרטיה הספרדית. מאוחר יותר כשחזר מספרד, הם נפגשו, כמעט באהבה ממבט ראשון, ברחו שניהם חזרה לספרד וגם התחתנו בה ללא ידיעת משפחותיהם. סיפור הבריחה והרפתקאותיהם שם, מרתק לא פחות מכל ספר מתח... אחד הדברים שהדהימו אותי היתה העובדה שהצי הבריטי שלח אונית מלחמה-משחתת! בניסיון להחזיר את הזוג הסורר מספרד! (מה שמראה איזו השפעה עצומה הייתה אז למשפחה הפרטית הזו על הממשלה הבריטית...)
היא מתארת את חיי העוני שלה עם בעלה באנגליה ומאוחר יותר באמריקה אליה היגרו ממש לפני פרוץ המלחמה. המשפחות העשירות שלהם החרימו אותם והם נאלצו להיאבק על כל עבודה שתביא להם פרנסה. בעלה אזמונד היה רב-כשרונות (כולל כתיבה) וגם רב-תושיה הוא ידע להיחלץ ממצבים קשים עד סופו הטרגי בגיל צעיר כל-כך. ריתק אותי למשל התיאור של אמריקה באותו הזמן בעיניים בריטיות. העניין הוא שהספר מאוד "זורם" וקריא ביותר! אני ממליץ עליו מאוד! ספר נהדר!”