"... עכשיו סוזאן לוקחת את ידי נוהגת אותי לנהר האבדון היא לובשת נוצות וסמרטוטים מהערימות של צבא הישע..." "... אמרתי לה בטלפון שהחלטתי להתאבד, ובגללה. אני לא יכול לחיות יותר אם גם הפעם היא באה והולכת. היא עמדה למטה, ברחוב, נוטפת מים, וצחקה לי לתוך האוזן - " מותק , אל תעשה את זה." ראיתי אותה מהחלון, לאור המכוניות שהתיזו עליה מים משולי הכביש, שיער רטוב, מחכה למישהו שיעצור אותה. סוזאן לא תיקח יותר את יי, לא תוביל אותי לשום נהר... אולי של דמעות."