הספר הוא פרי מחקר חלוצי המציע מיפוי פואטי מקיף ומפורט של השירה העברית - הישראלית שניכתבה בשנות הששים. המיפוי האמור מלווה בהנמקת הרקע לצמיחתה ולעיצובה של שירת שנות הששים, שהחלו צומחים וניכרים בראשית שנות החמישים, בסדר היום האסתטי החדש שתולדתו בנס המרד שהניפו זך, עמיחי, אבידן ומשוררי "לקראת", על קלסתר האסתטיקה הסימבוליסטית "במדים" (כניסוח נתן זך) של אלתרמן, ובמידה ידועה אף של שלונסקי. הספר פותח בתיעוד פואטי של שירת נתן זך, יהודה עמיחי, דן פגיס, דוד אבידן ודליה רביקוביץ', שהעמידו את המסד האסתטי לשירה העברית בשנות הששים. מכאן ואילך הספר פורש ומשרטט את דיוקנה המרתק של שירת שנות הששים, בעודו מתמקד בשירת הבולטים שביוצריה, בינהם מאיר ויזלטיר, יאיר הורוביץ, יונה וולך, אורי ברנשטיין, ישראל פנקס, משה בן שאול, אהרון שבתאי, יעקב בסר, אשר רייך, מנחם בן, דוד רוקח, ש. שפרה ורבים אחרים. כך הספר מתפקד ככרטיס כניסה אפקטיבי ואטרקטיבי לעולם השירה העברית - הישראלית הצעירה, על ציביונה הצבעוני והמצודד, והזרמים המאובחנים ב"תעודת הזהות" שלה. הספר קונה דיוקן אסתטי מושך לב, לפי שהוא מעוצב כאלבום אמנות, המעוטר בהידור רב בציורי צבע וברישומים עזי מבע, מאת האמן מיכאל קובנר.
