כל סיפורי הקובץ הזה עניינם עקירה . אנשים שנעקרו מארצם
ומבתיהם והלכו לארץ שלעולם לא תיהיה מולדתם . העקירה
הגדולה הזאת – בין שנעשתה מתוך אידיאולוגיה ובין שהיתה
כפויה – גורמת להם להיעקר גם ממשפחתם ומעצמם , ואחריה
אין בהם עוד יכולת למצוא את מקומם בעולם . הגברים מכלים
את חייהם בבריחה , והנשים כבות באפלת חדריהן .

רוב הגיבורות של הסיפורים הן כבר בנות הדור השני של
העקורים הללו , ואצלן נהפכה העקירה ל”נושא” , לפצע תורשתי
שלא יירפא כל עוד לא נחשף ונותח והובן עד תום .

המבט המצומצם והחמור , החותר להבנה ולדיוק , מאפיין גם את
סגנונם של סיפורי הקובץ , אך דווקא התהייה העצמית העיקשת
הזאת היא הכובשת את לב הקורא והמקרבת אותו אל דמויות
הנשים .

רינה עוזיאל-בלומנטל

רינה עוזיאל בלומנטל, ילידת תל-אביב, היא בוגרת הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב , החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב ולימודי חינוך יצירתי בסמינר הקיבוצים. עבדה שנה בתיאטרון הקאמרי ועד שנת 1993 – בתיאטרון ניסיוני. פרסמה מסיפוריה בכתבי-העת “פרוזה” “מאזניים” ו”עיתון 77″.... המשך לקרוא

שם הספר
המצאה, זיכרון
סבא פגסוס קראתי לו
גם בתל אביב יש אופטומטריסטים