שם הספר: "באושר וביגון" - אלה שני הקצוות החובקים חיי אנוש.ובזה כן בזה עלתה דבורה דיין לשיאים ניכרים,הן כפרט והן כשותפת בעול הכלל.כבת הדור וכבת העם,כרעיה וכאם,כחלוצה המניחה יסודות חיי הקבוצה ובונה בידיה משק עצמאי במושב,כחברה ליחיד ולתנועה,כמדריכה ומחנכת - בכל מערכת גילויים אלה,שצירופם קובע את שיעור קומתו של האדם,היה השביל המיוחד שבו דרכה,רפוד חן ונועם,אהבה והבנה,רעננות הלב והמחשבה.נתרכזו בה מיטב התכונות של בת העליה השניה,העצמאית והאמיצה,זו שסללה דרכה בעמל-חיים,בדם הלבב ולשד התמצית.ומכיוון שנוסף על כל אלה נגלה לה גם סוד הביטוי בכתב,ומבית גידולה הביאה עמה גם אוצר של השכלה,על כן צמחו במשך ארבעים ושלוש שנותיה על אדמת הארץ דפי הספר הזה,גוילים גוילים ועלים עלים,כציונים בדרך הארוכה והקשה.ועל כן גם ישמש ביטוי לא אחת בלבד,אלא למיטב דור החלוצות.
ככל שהפלגתי בקריאת הדפים שהצהיבו,מהם בחוברות ועתונים ומהם בתיקים ישנים - כן נתמלאתי כבוד ודרך-ארץ בפני חיים אלה שמתוכם נוצרו,ואהבה לנפש אשר טוותה אותם,ליד אשר רשמה.ובסוף הספר - כמאה מכתבים המשתרעים על פני ארבעים שנה (1953-1913).רק חלק הם מצרור מכתבים לאיש אחד,לרע בחיים למן ההתחלה ועד הסוף.לא הורגלנו לגלות את הסמוי בתחומי היחיד.ברטט של חרדה מובא גם המעט הזה,השופך אור נוסף על האדם ועל התקופה.
[ברכה חבס -- "דבר הפועלת"]